כפי שאולי שמתם לב, אני נוטה לפעמים להמליץ גם על ספרים שאינם פאר היצירה הספרותית, כי מה לעשות, כולם היו בניי, וכמו הורה טוב אני מוצאת בהם צדדים חיוביים למרות המגרעות. אבל הפעם אני ממליצה מכל הלב – אז תמשיכו לקרוא…
נפתח בהרכנת ראש לזכרה של רנה ליטוין, סופרת ומשוררת, וכמובן גם מתרגמת נפלאה ואהובה. עצוב לי במיוחד בשל היכרותי האישית (גם אם שטחית) עם האישה האלגנטית והמרשימה הזו, שעשתה כל כך הרבה והיתה כל כך עסוקה, ובכל זאת לא ויתרה על ההזדמנות להיפגש איתי ועם מיכאלה זיו כשהיינו פעילות באגודת המתרגמים, כדי לנסות ולקדם את … להמשיך לקרוא
באיחור קל ואופנתי, קבלו את הלקט השבועי מס' 2. √ פינת הזוועה השבועית: א) על לקוחות מהגיהינום. קראו ותצטמררו. מסתבר שלא רק אנחנו סובלים. הנה דוגמית קטנה: I was awake for 37 hours during the final phase of design. I called my client and told him I needed to sleep before I could do any more … להמשיך לקרוא
אם יש לקט שבועי בשאר הנושאים שברומו של בלוגי (הווה אומר: תרגום וכדומה), למה שלא נייסד רשמית לקט בנושא טיולים ומסעות? בואו ננסה… אבל שתפו איתי פעולה, קוראיי היקרים. אני רואה שאתם קוראים (אפילו מגרמניה ומארה"ב הרחוקות), אבל אשמח גם אם תשמיעו את קולכם ואת תגובותיכם. שלחו לי לינקים, הארות, הבהרות, המלצות, תמונות או כל … להמשיך לקרוא
לפני כשבוע סיימתי לתרגם את מדריך ניו יורק, הראשון בסדרה חדשה של "טיולי משפחות" בהוצאת DK Eyewitness. כיאה למדריכי ההוצאה, גם אלה צבעוניים מאוד, וגדושים תמונות, מפות ואיורים, כמו שאני אוהבת.
אני כותבת אמנם מעט, אבל חושבת הרבה, ותוך כדי כך גם מלקטת פיסות מידע מעניינות מפה ומשם. ואז עלה במוחי הרעיון לכתוב פינה נוסח דבורית שרגל, הלא היא וולווט אנדרגראונד (בהזדמנות זו, אני רוצה לברך את דבורית, שזכתה לאחרונה בפרס ביקורת התקשורת). כמו דבורית, שמלקטת עבורנו צוף מכל העיתונים, אנסה גם אני ללקט עבורכם אייטמים … להמשיך לקרוא
בפוסט הקודם הבטחתי לספר לכם על ההרצאה של ד"ר נועם אורדן, שעובד בגוגל ועושה את הפוסט דוקטורט שלו בחוג למדעי המחשב, אבל את הדוקטורט כתב בהנחייתה של פרופ' מרים שלזינגר, בנושא גישות חיוביות לחקר טקסטים מתורגמים.
חיכיתי בקוצר רוח לכינוס השנתי של אגודת המתרגמים, גם כדי לשמוע כמה הרצאות מעניינות, וגם כדי להתאוורר ולפגוש חברים שרואים רק פעם בשנה. חזרתי, כרגיל, עייפה אך מרוצה (ובעיקר לחוצה, אחרי שלושה ימים בלי לעבוד… כמעט).