פאריז פינת ניו יורק (או בודפשט פינת תל אביב)

את הביקור הנוכחי שלי בבודפשט התחלתי בפארק העירוני (וארושליגט), ליד פסלו של אנונימוס שחבוי קרוב מאוד לכניסה מכיכר הגיבורים, סמוך למצודת ואידהוניאד (מוזיאון החקלאות). על פי המסורת, מי שרוצה למשוך בעט צריך לגעת בקולמוס שמחזיקה הדמות המכוסה בברדס… והקולמוס אכן נוצץ מכל הידיים שנגעו בו במשך השנים. אז את הרומן הישראלי הגדול עדיין לא כתבתי בשמונת הימים האחרונים, אבל עובדה שחזרתי לכתוב את הפוסט הראשון שלי זה חודשים רבים… זה עובד!!!

אני ואנונימוס

רגע לפני שאני חוזרת ארצה ואל קרקע המציאות, בסופם של כנס מוצלח ביותר ושל טיול גדוש בחוויות (על שניהם יסופר עוד בהמשך, אם אנונימוס ימשיך לעמוד לצדי), החלטתי להחזיר חוב קטן שהבטחתי לחבריי בפייס ולכתוב על סרט מקסים שראיתי לפני שבועות מספר – פאריז פינת ניו יורק. לסרט הזמינה אותי חברתי קרן נייזר (תודה, קרן!!!), והוא הוקרן בסינמטק במסגרת פסטיבל הסרטים הצרפתי שארגנו ערוץ TV5Monde ושגרירות צרפת. כיוון שהסרט יוצא היום להקרנות בבתי-הקולנוע של "לב", חשבתי שזו הזדמנות מצוינת לכתוב עליו כמה מילים.

אודרי טוטו ורומן דוריס כבר אמרנו?

פאריז ניו יורק, שנקרא בצרפתית (ובתרגום חופשי) 'החידה הסינית', הוא סרט שמתחיל מעט סוריאליסטי, מתפתח לקומדיה שנונה עד מצחיקה מאוד, ומסתיים כמיטב המסורת הרומנטית (אבל לא אהרוס לכם עם ספוילרים). בדרך יש מנה גדושה של פלספנות צרפתית (כולל הופעות אורח של הגל ושל שופנהאואר), שימוש מחוכם באמצעים טכנולוגיים כמו סקייפ והמפות של גוגל – וזה בטח אומר משהו על החיים המחוברים אך המנותקים בעולם המודרני – כמה בדיחות קורעות על חשבונם של האמריקנים, וגם קורטוב מפאריז וקצת יותר מניו יורק (בעיקר מצ’יינה טאון).

לא אלאה אתכם בעלילת הסרט כי זה רק מתכון לספוילרים, אבל תוכלו לקרוא את התקציר כאן. רק אדגיש שבסרט מככבים אודרי טוטו המתוקה ורומן דוריס ההורס, וזו לכשעצמה סיבה מספקת ללכת לראות את הסרט.

חוץ מזה, אוסיף ואומר שנהניתי מאוד מהסרט, שמתאים מאוד לכל אוהבי הז’אנר הרומנטי (במיוחד כזה שאינו אמריקני מלוקק), לכל הפרנקופילים באשר הם, לכל מי שחווה את משבר גיל הארבעים ו/או מחסום כתיבה ו/או את קשיי ההגירה לארץ זרה, לכל אוהבי ניו יורק… ובקיצור, לכולם.

דרישת שלום מבודפשט שטופת-השמש. שמעתי שהחורף חזר לארצנו הקטנה.