הידעתם? א) בגן העיר שבראשון לציון (ליד היקב ובית-העירייה, וגם ליד האספרסו בר החביב עליי, עם הקרפצ'ו הכי טעים שאכלתי אי-פעם) יש אינטרנט אלחוטי חינם לרווחת תושבי העיר. כן, בתוך הפארק החמוד. יש מן הסתם עוד מקומות כאלה בארץ, אבל אני לא מכירה אותם (אתם מוזמנים להגיב ולספר לי עליהם). נתקלתי במקומות דומים בעיקר בחו"ל: בבריאנט פארק שבניו-יורק, … להמשיך לקרוא
בפרק הקודם של גיאורגיה אהובתי טיילנו בעיקר בטביליסי הבירה ואכלנו הרבה חצ’פורי. אבל גיאורגיה איננה מדינה של עיר אחת – וגם לא של מאכל אחד. אילולא תפסנו בעלות על "ארץ זבת חלב ודבש", אין לי ספק שגיאורגיה היתה טוענת מרכזית לכתר. זו ארץ של כרמים ובוסתני פירות שגדלים ללא שמץ כימיקלים, של גבינות כמו הסוּלגוּני … להמשיך לקרוא
ב-7 בפברואר אני מרצה בירושלים, בכינוס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל. במסגרת יום הסדנאות שבתחילת הכינוס, אעביר סדנה של שלוש שעות על תרגום ספרות: תרגום חוצה גבולות. בסדנה נדבר על כמה ספרים שבהם היטשטשו הגבולות – גבולות הז'אנר, השפה ועוד – ונתמקד בכמה קטעים קצרים מספרים שתרגמתי. בחלקה השני של הסדנה ננתח ביחד סיפור קצר … להמשיך לקרוא
בסוף יולי 2009, לכבוד יום הולדתי, הוזמנתי לטיול שורשים על חשבון הברונית נתנאלה (להלן: "אימא"), שתכננה לנסוע עם שלוש מחברותיה ושתיים מאחייניותיה (בנות דודה שלי) לטיול מאורגן בגיאורגיה. איך לומר את זה בעדינות, אני וטיולים מאורגנים זה כמו שמן ומים, בעיקר משום שגם אני חבשתי פעם את הכובע הזה של מלווה קבוצות לחו"ל, וזה לא … להמשיך לקרוא
רגע לפני שאני מסיימת לכתוב פוסט טיולים ארוך ממסע השורשים שלי בגיאורגיה (AKA גרוזיה), עלה בדעתי שסיפרתי לכם במיני-ביו על הפֶטיש שלי לתיקים ולנעליים (וגם לצורכי כתיבה, שאינם מיוצגים כאן מפאת רוחב היריעה), אבל לא טרחתי להציג הוכחות. אז הנה כמה תמונות שצילמתי בסמרטפון החדש שלי. טוב, נו, צלמת גדולה אני לא (בניגוד לגיסתי המוכשרת קרן), … להמשיך לקרוא
או למה אני אוהבת בתי-קברות נכון שחג המולד מתרחק ומפנה את הבמה לליל השנה החדשה (ובעברית צחה: סילבסטר), ואולי קצת מאוחר להזכיר את The Ghost of Christmas Past – אבל אני חייבת, כי זה צ'רלס דיקנס, ורוחו הרי שורה על כמה מהפוסטים שלי (עיינו ערך: סתיו באנגליה חדשת). וחוצמזה, הבטחתי לדבר על רוחות ועל בתי-קברות… והבטחות יש לקיים (עיינו ערך: רוברט … להמשיך לקרוא
תולעת ספרים. זה מה שהייתי מרגע שלמדתי לקרוא. זה מה שכתבו לי המורות בתעודות של כיתה ב'. קראתי הכול, מרובינזון קרוזו, אי המטמון, אחרון המוהיקנים ומובי דיק במהדורות מקוצרות ומאוירות (ולימים גם מלאות, בשפת המקור), דרך השביעייה הסודית והחמישייה הסודית וכל חבורה סודית אפשרית… חסמב"ה חסמב"ב חסמב"ה! וכלה בספרי פטריק קים שהייתי קונה בדוכני העיתונים בגרוש וחצי. … להמשיך לקרוא
ללא מילים (כמעט)…