אתם קוראים...
מסעותיי בעולם

גיאורגיה אהובתי (1)

בסוף יולי 2009, לכבוד יום הולדתי, הוזמנתי לטיול שורשים על חשבון הברונית נתנאלה (להלן: "אימא"), שתכננה לנסוע עם שלוש מחברותיה ושתיים מאחייניותיה (בנות דודה שלי) לטיול מאורגן בגיאורגיה.

איך לומר את זה בעדינות, אני וטיולים מאורגנים זה כמו שמן ומים, בעיקר משום שגם אני חבשתי פעם את הכובע הזה של מלווה קבוצות לחו"ל, וזה לא הקאפּ אוֹף טי שלי מהכיוון של הנוסע. אני אוהבת לטייל עצמאית, ולא לנוע כמו עדר פילים בעקבות מטרייה.

מצד שני, כמו שאומר הפתגם הידוע, Don't look a gift horse in the mouth. מצד שלישי, אם תושבי טרויה היו בודקים בציציות של הסוס שקיבלו במתנה, אולי העיר שלהם לא היתה הופכת לעיי חורבות עם סוס ענק מעץ שעומד מעליהן כמו איזה "אוּנָה לכם ואוּנָה לכם".

ומצד רביעי, רציתי לנסוע לטיול שורשים… אז נסעתי. והיה כיף גדול.

זה לא אומר שדרכנו היתה סוגה בשושנים. ביום השני חלו כמה מחברי הקבוצה, בהם גם אימא שלי, ששכבה כמעט יומיים במושב האחורי של האוטובוס. אצלי ההתקף היה קצר יותר, רק יום אחד. המדריך טען שזה בגלל המים, אבל אני משוכנעת שזו היתה הסעודה של היום השני. אני עוד אגיע אל האוכל בהמשך.

אבל גם קלקול קיבה לא מנע מאימא שלי להיות כוכבת. באוטובוס היא דיקלמה בתים שלמים מתוך האפוס הגיאורגי עוטה עור הנמר לרוסתאוולי, ובסעודה הידועה לשמצה (זו של היום שני) היא גם זימרה ביחד עם שני הטרובדורים הגיאורגים שסיפקו את הבידור בארוחה. הנה ההוכחה:

[החל מדקה 2:10 בערך תוכלו לשמוע גם את סוליקו, שיר גיאורגי ידוע שאולי מוכר לרבים מכם.]

את המסע אל ארץ גיזת הזהב התחלנו וסיימנו בטביליסי הבירה, עיר מרתקת ומלאת ניגודים שאפשר ומומלץ לבלות בה כמה ימים. ביקרנו בסמטאות העיר העתיקה, בבית-הכנסת, במרחצאות החמים (שהעניקו לעיר את שמה, כי תְבּילי פירושו 'חם', תצפתנו מגבוה על העיר וטיילנו בשדרה המרכזית – ע"ש שותא רוסתאוולי. המלון המצוין שלנו נמצא ממש במקום המפגש בין השדרה המרשימה לכיכר המרכזית ('כיכר החירות'  – תָביסופּלֶבּיס מוֹאֶדאני), מעין כיכר רבין של גיאורגיה – המקום שבו נערכות עצרות, הפגנות וגם חגיגות חשובות. לקראת סוף הטיול חזרנו שוב לטביליסי וביקרנו בקתדרלה החדשה והמרשימה של העיר, פשפשנו בשוק הפשפשים וביקרנו במוזיאון האתנוגרפי הפתוח – חוויה מומלצת ביותר לכל מי שרוצה לראות סגנונות בנייה כפריים מגיאורגיה של מאות השנים האחרונות, ולהתחקות אחר אורחות החיים בכפר.

הנה גלריה של תמונות להתרשמות:

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כמו שאתם רואים, טביליסי היא עיר תוססת ומודרנית, וככזו גם לא חסרים בה כל השירותים שהורגלנו בהם כתיירים. לא סתם אני משתמשת במילה שירותים – כי אלה, במובן של בתי-שימוש, חסרים ועוד איך בכל מקום אחר מחוץ לערים הגדולות. כמו בטורקיה הכפרית (ומן הסתם בכל מקום אחר במזרח הרחוק), ההמצאה החדשנית שנקראת אסלה עדיין לא הגיעה גם לכאן. הבעיה שבניגוד לרוב המקומות שהזדמן לי לבקר בהם בטורקיה (והזדמן לי הרבה, על כך בפוסט אחר), אפעס הניקיון איננו הצד החדש של בתי-השימוש הציבוריים בגיאורגיה. למרבה האבסורד, גם באתרי תיירות חשובים כמו הפארק והמרחצאות החמים בבורג'ומי, יושבת לה מאמא גיאורגית עבת-בשר מחוץ לבתי-השימוש וגובה איזה מטבע או שניים בלי שום בושה. בימים הראשונים אמנם נפלנו בפח והאמנו ברוב תמימותנו שבתמורה לתשלום היא אכן מנקה את הבול-פגיעה, אבל מהר מאוד למדנו לקח (בעיקר אחרי שעלה באפנו ריח של צחנה עזה). בקיצור, גם אנחנו איבדנו כל בושה ולמדנו לצאת אל הטבע כדי לעשות את מה שצריך.

ביום השני נסענו לביקור בחבל קאחטי, הידוע כחבל היין של גיאורגיה. נסענו ונסענו, והגענו לטלאבי (העיר נזכרת באיזה סרט גיאורגי ששכחתי את שמו, כשהגיבור מנסה לחייג לטלאבי והמרכזנית מקשרת אותו בטעות לתל-אביב). האמת, זה היה יום קצת מיותר בעיניי, כי בסופו של דבר נסענו שעות רבות רק כדי לראות עץ דולב ענק בטלאבי ולאכול ארוחת צהריים (כן, כן, זו הידועה לשמצה) אצל משפחה כפרית שמייצרת יין במרתף ביתה. במסגרת הביקור אצל המשפחה גם הראו לנו איך מכינים צ'ורצ'חלה, אחד הקינוחים המפורסמים של גיאורגיה. אבל אני יש לי כמה שנים טובות של ניסיון באוכל גיאורגיאני, ועם היד על הלב, הצ'ורצ'חלה של אימא שלי הרבה יותר טעים. שיאה של הארוחה ההיא היה הלחם הטרי והלחמניות המתוקות שאפתה אחת מנשות הבית, כפי שתוכלו לראות בתמונה השלישית מהסוף בגלריה. לתנור האבן הזה קוראים תוֹרנֶה, והלחם שיוצא משם הוא פשוט שמיימי.

ובכל זאת, היום השני נגמר on a high note, כמו שאומרים, בביקור בעיירה סיר'נר'י, עיירה הררית משוחזרת להפליא. יעד תיירותי מאוד, אבל מקסים (שתי התמונות האחרונות בגלריה הן משם).

רוצים לדעת איך הוגים את השם המוזר הזה, סיר'נר'י? בקליפ התיירותי המזמר והשמאלצי שלהלן תוכלו לראות כמה תמונות יפות של העיירה ובסוף גם לשמוע איך הוגים את שמה:

טוב, אז אם כבר מדברים על אוכל, אני חייבת לציין עוד נקודה לרעתם של טיולים מאורגנים. בטיול נכללו כמעט כל ארוחות הערב, שזה יפה, אבל בכל מקום שאליו לקחו את הקבוצה הגישו כמעט את אותם מאכלים… אחרי שבוע, אפשר בהחלט לומר שנמאס לכולנו מהתפריט הזהה, שכלל את אותם סלטים, את אותו חצ'פורי ואת אותו עוף (מכובס למדי). פה ושם עשו לנו טובה והגישו גם חינקלי באמת מצוינים (הגרסה הגיאורגית לרביולי, אבל לא אוכלים אותם ברוטב שמנת וגם לא ברוטב פסטו. מבשלים אותם במים מומלחים ומגישים, ולא אוכלים את 'דבשת' הבצק שבקצה). אגב, אם במקרה תהיתם, החצ'פורי של אימא שלי טעים יותר, ברור! אם אתם רוצים לנסות מגוון רחב יותר של חצ'פורי, עדיף שתחפשו חצ'פוריה מקומית. ואל תשכחו שהמטבח הגיאורגי מגוון הרבה יותר.

ואם כבר הזכרתי את עניין ההגייה, הרשו לי לומר מילה או שתיים על השפה, ותוך כדי כך לענות על כמה שאלות נפוצות שנשאלתי פעמים רבות:

איזה מן שפה זאת הגיאורגית? היא אינה דומה לשום שפה אחרת. היא שייכת למשפחה קטנה של שפות שמדברים אך ורק בגיאורגיה – בהן גם הסוואנית (מחבל סוואנֶטי) והמֶגרוּלי (הוריי מדברים בשפה הנכחדת הזאת, וכשהייתי קטנה זו היתה שפת הסתרים שבה השתמשו כדי שלא אבין אותם). יש בגיאורגית כמה עיצורים שאחרים יתקשו מאוד להגות, כמו חי"ת מיוחדת וגרונית וגם הרי"ש שהזכרתי לעיל (במילה סיר'נר'י).  האלפבית הגיאורגי שונה מכל אלפבית אחר שהכרתם. אם אתם רוצים לראות איך כותבים את שמכם בגיאורגית, היכנסו לאתר החביב הזה, הקלידו בלטינית את השם שלכם ותקבלו אותו באותיות גיאורגיות.

איך בעצם קוראים למדינה, גיאורגיה או גרוזיה? גרוזיה הוא השם הרוסי (או הקומוניסטי) שניתן לגיאורגיה. לאחר נפילת הקומוניזם ובעקבות המאמץ להתנתק מרוסיה, החליטו הגיאורגים לשנות גם את שמם בחזרה, אבל למעשה גם גיאורגיה איננו השם האמיתי של המדינה הקטנה הזו שבקווקז. הגיאורגים קוראים לארצם סָקָרתְוְולוֹ, ולשפתם הם קוראים קָרתוּלי. על-פי המסורת הגיאורגית, קרתלוֹס היה אחד מניניו של נוח שהתיישב באזור הקווקז והעניק לארצם היפה את שמה.

טוב, החלטתי לפצל את הפוסט הזה לשניים, גם כדי לא לעייף אתכם יותר מדי וגם כי אני התעייפתי. בחלק השני  נבקר בכמה מגולות הכותרת של גיאורגיה – נשתתף באיחוד מרגש בעיירת הספא בּורג'ומי, נטפס אל מרומי עיר החצובה בסלע ונגיע אל מרומי הקווקז. יש למה לצפות.

 

נוסעים לגיאורגיה?

מומלץ: מדריך גיאורגיה, ארמניה ואזרבייג'ן של לונלי פלנט

מודעות פרסומת

דיון

3 מחשבות על “גיאורגיה אהובתי (1)

  1. לכל מי שהגיב פה על הפוסט לפני כמה ימים… עשיתי פאדיחה בזמן שכתבתי את החלק השני, ומחקתי בטעות את הפוסט. אז העליתי אותו שוב (כי אי-אפשר להציג חלק ב' בלי חלק א') אבל התגובות נבלעו בחור השחור של הסייבר ספייס. צר לי.

    פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 26 בינואר 2011, 23:42
  2. מרשים ומסקרן.אין כמו טיול שורשים ולא משנה מה הגיל. בודאי זה חיזק את הקשר שלך עם אימך.לדעתי גיאורגיה היא אבן יסוד בתרבות העולמית. ארץ גיזת הזהב.עדיין לא התקלקלה. אורח החיים המסורתי נשמר בה. אפשר לחיות גם במדינה בלי קניונים מפורים. האדם הפשוט מכניס האורחיםזוכה לאהבת חינם.הלואי ומורשת זו היתה נחלתם של רבים.תודה לך על החשיפה האישית בפוסט יפה זה.

    פורסם ע"י תלי ניב | 28 בספטמבר 2012, 17:21
    • תודה לך, תלי, על המילים היפות. מסכימה עם כל מילה.
      אכן, זה נפלא בכל גיל. גיאורגיה היא באמת גן-עדן קטן, והתושבים מאוד מכניסי אורחים ואוהבים מאוד ישראלים. אין לי ספק שעוד אחזור לשם.

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 28 בספטמבר 2012, 17:41

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

15% הנחה קבועה לקוראי הבלוג על כל המדריכים והמפות של "העולם"

לחצו על התמונה כדי להיכנס לאתר ולזכות בהנחה

%d בלוגרים אהבו את זה: