אתם קוראים...
מסעותיי בעולם

גיאורגיה אהובתי (2)

בפרק הקודם של גיאורגיה אהובתי טיילנו בעיקר בטביליסי הבירה ואכלנו הרבה חצ’פורי. אבל גיאורגיה איננה מדינה של עיר אחת – וגם לא של מאכל אחד. אילולא תפסנו בעלות על "ארץ זבת חלב ודבש", אין לי ספק שגיאורגיה היתה טוענת מרכזית לכתר. זו ארץ של כרמים ובוסתני פירות שגדלים ללא שמץ כימיקלים, של גבינות כמו הסוּלגוּני (מעין מוצרלה, אבל מלוחה) ושל יינות ומשקאות חריפים שמייצרים בבית (כמו הצ’צ’ה – הוודקה המקומית). זו ארץ של הרים נישאים, של עיירות ספא, וגם של כנסיות מבודדות לשפת אגמים צלולים.

ביום השלישי לטיול נסענו לעיירה מְצְחֶתָה, לא רחוק מטביליסי. גבוה מעל העיירה ניצבת כנסיית גְ’בארי (‘הצלב’). מקור השם בצלב עשוי מקנוקנות של גפן שהעניקה מריה הקדושה לנינוֹ, צעירה שהגיעה כנראה מקפדוקיה והמירה את דתם של תושבי גיאורגיה. הכנסייה חולשת על העיירה, וכן על המפגש בין שני נהרות: המְטְקווארי והארגאבי. באחת התמונות שבגלריה (להלן) תוכלו לראות את ההבדל הבולט לעין בין מימיו העכורים של האחד למים הצלולים של הנהר האחר. מלמעלה זה פשוט מרהיב. ושימו לב גם לעץ המשאלות.

בהמשך ירדנו אל מְצְחֶתָה, וביקרנו גם בכנסיית סְוֶוטי צְחוֹבֶלי, או ‘העמוד נותן החיים’. על-פי המסורת קבורה בכנסייה גלימתו של ישו. גם העיירה שמסביב לכנסייה יפה מאוד, ושווה לטייל בה. כמו כל פינה בגיאורגיה, גם היא עוברת תהליך של התחדשות. בכלל, כבישים חדשים נבנים כל העת, בניינים עתיקים משופצים ועיירות שלמות מקבלות מתיחת פנים, והכול כדי להעלות את גיאורגיה על מפת התיירות העולמית. יש לקוות שבמסגרת כל השיפוצים הללו לא ישכחו לטפל גם בבתי-השימוש הציבוריים.

אחר-הצהריים המשכנו לטפס בהרים והגענו לעיירת הנופש והספא המפורסמת בּוֹרג’וֹמי. מי הגופרית שנובעים כאן ידועים בסגולות המרפא שלהם ונמכרים בבקבוקים (היום אפשר לקנות אותם אפילו בארץ). בעיירה יש פארק יפהפה, שבילי הליכה, אתרי ספא ומלונות. גיאורגים רבים נופשים כאן מדי שנה. שימו לב בגלריית התמונות למרפסת המקושטת בפסיפס של מראות. הבית הזה ניצב ברחוב שמוביל אל הפארק ואל מעיינות המרפא. דבר כזה בחיים לא ראיתי… אין, גם התמונה שבגלריה לא עושה צדק עם המרפסת הזאת. כל הפנים שלה משובץ כסף ופיסות מראה זעירות, והוא נוצץ למרחוק. מוגזם? ללא ספק. אבל גם מיוחד במינו.

הבטחתי לכם איחוד מרגש, זוכרים? אז ככה: בדרך לעיירת הספא גילו המדריך וחברי הקבוצה שבנות דודתי איזולדה ופנינה התגוררו כמה שנים בבּוֹרג’ומי, כשהיו ילדות. אבא שלהן ודוד שלי, רפאל ז”ל, היה מנהל של סניף בנק, והמשפחה התגוררה מספר שנים בדירה שמעל הבנק. מדריך הקבוצה, ירדן הורן (בעלה לשעבר של שפרה הורן), שאל אותן מיד אם יוכלו לזהות את הבית, וייאמר לזכות הקבוצה כולה שהם היו ספונטניים להפליא, ואיש לא התנגד כשהאוטובוס נסע לאיטו ברחוב הראשי של בּוֹרג’וֹמי בחיפוש אחר הדירה.

ומצאנו אותה! כל יושבי האוטובוס ירדו למטה והתגודדו בכניסה לבניין (תוכלו לראות אותם באחת מהתמונות שלהלן), והפכנו מיד לאטרקציה. תוך דקות יצאה מהבניין אישה מבוגרת, שזיהתה מיד את פנינה. דמעות זלגו, טלפונים סלולריים נשלפו, והאישה הזעיקה את בנה מהעבודה, שיבוא לראות את האורחים מארץ הקודש. כולנו הוזמנו אחר כבוד לארוחת ערב (40 איש!), אבל לנו היו תוכניות אחרות. בקושי רב (מאוד) הצלחנו להתנתק והמשכנו בדרכנו אל מרומי ההר ואל עיירת הסקי בָּקוּריאני, שם התאכסנו באותו לילה. רגע לפני שהגענו למלון ראינו את הפרות חוזרות מהמרעה עם הרועה שלהן. אימא שלי סיפרה שבילדותה ידעו הפרות לאן הן שייכות, וכשהיו חוזרות מהמרעה היו מתפזרות כל אחת לביתה.

היום הרביעי היה מבחינתי אחד משיאי הטיול, כשביקרנו בעיר המערות וארדְזִיָה. הביטו בתמונות של העיר החצובה בסלע, ומיד יעלו בדימיונכם מראות של קפדוקיה. הגבול עם טורקיה אכן קרוב, רק 12 ק”מ מאזור המרעות. האתר נחצב במאה ה-12 וצמח לעיר של 13 מפלסים. בימי שלטונה של המלכה תמר התגוררו כאן 50,000 תושבים. גם היום מתגוררת כאן קהילה קטנה של נזירים, שנהנים מנוף מרהיב, משקט ומשלווה, ומתפללים בכנסיית עלייתה לשמיים של מריה הקדושה, שחצובה גם היא בסלע. שימו לב לציורי-הקיר שמקשטים אותה. הם צוירו ב-1184.

אל האתר אפשר להגיע ברגל (טיפוס ארוך אבל לא קשה במיוחד), או לשלם כמה לארי (המטבע המקומי) לנהגים שעומדים בחניון ומחכים ללקוחות. הם הסיעו אותנו עד לאמצע הדרך, ומשם המשכנו ברגל. אל תחמיצו את הביקור באתר בשום אופן, אבל אם אתם סובלים מקלאוסטרופוביה יש במתחם כמה מעברים צרים שלא כדאי לכם לעבור בהם.

ביום החמישי ביקרנו בגוֹרי, עיירת הולדתו של גיאורגי אחד שקראו לו יוסף ג'וגאשווילי, אבל כולם מכירים אותו כיוזף סטלין. בכיכר הראשית של העיר עמד עד לאחרונה פסל ענק של האיש (שהופל בעקבות הפלישה הרוסית), ובבניינים שמסביב ניתן לראות את חורי הקליעים שנורו לעבר גוֹרי ב-2009, כשהרוסים הפגיזו את העיר. בכיכר הזאת נפצע קשה העיתונאי צדוק יחזקאלי.

מוקד העניין העיקרי בעיר הוא כמובן מוזיאון סטלין, אבל פרט לקרון הרכבת ולבית הצנוע מאוד שבו נולד האיש, המוזיאון עצמו לא ממש מעניין. אין בו שמץ של ביקורת כלפי המנהיג או תקופת שלטונו, ובסך הכול הוא מוקדש ברובו לפולחן האישיות של סטלין. אותי אישית עניין הרבה יותר השוק הגדול, הססגוני והרועש שביקרנו בו – המדריך הביא אותנו לשם בעיקר כדי לאכול… [בין המנחשים נכונה יוגרל חצ'פורי], אבל אני והברונית נתנאלה אוהבות להסתובב בשווקים אותנטיים, ואין יותר אותנטי מהשוק של גוֹרי.

ביום השישי לטיול יצאנו מזרחה על הדרך הצבאית, אל השיא האמיתי – תרתי משמע – של הטיול בגיאורגיה: הר ח'אזבֶּגי (5047 מ' מעל פני הים). בבוקר עברנו ליד אגם ז'ינוואלי המלאכותי שתוכלו לראות בתמונות לעיל. האגם יפהפה, ולשפתו ניצבת מצודת אנאנוּרי המרשימה שמככבת גם למעלה, בתמונה המתחלפת של הבלוג. משם המשכנו אל ההרים, נסענו על דרך חתחתים של ממש ועצרנו להציץ באנדרטה המתפוררת שמנציחה את האחווה הרוסית-גיאורגית. שימו לב לציורים היפים, ועוד יותר מזה לנופים המרהיבים.

המשכנו אל עיירת הסקי גוּדאוּרי ומשם במעלה ההר אל העיירה סטֶפאנצמינדָה ('סטפנוס הקדוש'). העיירה הקטנה והפשוטה יושבת למרגלות אחת הכנסיות החשובות ביותר בגיאורגיה, צמינדָה סאמֶבָּה ('השילוש הקדוש'; זו שיושבת בתמונה בראש ההר). אפשר להגיע אליה ברגל, בטיפוס ארוך של כמה קילומטרים בכל כיוון, ואפשר לנסוע בג'יפים על דרך-לא-דרך, כמו שנסענו אנחנו. גם זו חוויה. הכנסייה עצמה לא מרשימה מבפנים, אבל המראה שנשקף מלמעלה פשוט עוצר-נשימה.

באותו ערב חזרנו לטביליסי, לבילוי של יום נוסף לקראת חזרה הביתה. חזרנו עמוסים ברשמים, במראות, בטעמים ובריחות (גם פחות נעימים :-)), אבל בסופו של דבר טיילנו בעיקר במזרח גיאורגיה. לא הגענו בטיול הזה אל חופי הים השחור, אל העיר באטוּמי שכולם מהללים כאחת הערים היפות באזור, וגם לא אל חבל סוואנֶטי הפראי, הידוע במגדלים שבנו תושביו המבודדים. גם לא ביקרתי בעיירת הולדתי, שנקראה בעבר צְחָקאיָה (על-שם אחד מגיבורי המהפכה הבולשוויקית), וכיום נקראת שוב בשמה המקורי – סֶנאקי. את זה נשאיר לטיול הבא.

לקריאה נוספת:

גיאורגיה – לא רק ארץ גיזת הזהב / עוזי טאובר

געגועיי לטביליסי: גיאורגיה שלא הכרתם / אלי סניור (Ynet)

Between the Lines: An Israeli Look at Georgia's Map / יובל בן עמי

 

נוסעים לגיאורגיה?

מומלץ: מדריך גיאורגיה, ארמניה ואזרבייג'ן של לונלי פלנט

מודעות פרסומת

דיון

אין תגובות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

15% הנחה קבועה לקוראי הבלוג על כל המדריכים והמפות של "העולם"

לחצו על התמונה כדי להיכנס לאתר ולזכות בהנחה

%d בלוגרים אהבו את זה: