אתם קוראים...
מסעותיי בעולם, על תרגום ועריכה

בין שתי ערים

ב-7 בפברואר אני מרצה בירושלים, בכינוס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל. במסגרת יום הסדנאות שבתחילת הכינוס, אעביר סדנה של שלוש שעות על תרגום ספרות: תרגום חוצה גבולות. בסדנה נדבר על כמה ספרים שבהם היטשטשו הגבולות – גבולות הז'אנר, השפה ועוד – ונתמקד בכמה קטעים קצרים מספרים שתרגמתי. בחלקה השני של הסדנה ננתח ביחד סיפור קצר של הסופרת ליונל שרייבר. עדכון: הסדנה מבוטלת עקב מיעוט נרשמים, וזה ממש לא מפליא אותי בהתחשב בעובדה שבמקביל מוצעות כל כך הרבה סדנאות חשובות, ויש גם יום עיון למתרגמים מתחילים. אני כבר אעביר את הסדנה הזו בהזדמנות אחרת, באחד מאירועי האגודה. אתם מוזמנים להצטרף לפאנל ולשאר ההרצאות.

אחרי ארוחת הצהריים אעבור ליום העיון המרתק שיוקדש למתרגמים מתחילים (כתבתי עליו כאן), ואנחה פאנל שישתתפו בו נציגים של הוצאת מטר, של הוצאת העולם שטיינהרט-קציר, של אולפני אלרום לתרגום כתוביות, וכן של סוכנויות התרגום Rina Ne’eman Hebrew Language Services ושל יונתן גולן תרגומים עסקיים. אז אם תמיד רציתם לתרגם ספרות, או שחלמתם לתרגם לטלוויזיה ושמעתם שלא כדאי, אם סיפרו לכם שדרישות הסף של שטיינהרט-קציר בלתי-אפשריות, ואם תמיד האמנתם שעבודה מול סוכנות איננה משתלמת, לא כדאי לכם להחמיץ את הפאנל הזה.

ולסיום היום צפויה לי הרצאה נוספת – כל ההתחלות קשות (או למה צריך נייר ורוד) – ובה אספר את הסיפור האישי שלי, איך השגתי דריסת רגל בעולם התרגום, וגם אסביר לכם, המתרגמים והעורכים המתחילים, מה אתם צריכים לעשות כדי לשווק את עצמכם.

כל זה צפוי בירושלים… ונעבור לרומא. ב-20-23 במאי הוזמנתי להרצות בכינוס הבינלאומי הראשון של ProZ.com. אני ארצה על העברה בין תרבותית בתרגום מדריכי טיולים (ההרצאה שנתתי באוביידו, Travelling the Intercultural Highway, בהזדמנות אעלה גם אותה לבלוג). תוכנית הכינוס תעלה לאתר עוד כמה ימים… אז אולי נתראה גם ברומא?

ובלי טיולים הרי אי-אפשר (אחרת זה לא יהיה בּלוֹגלוֹבּלי), אז הנה כמה המלצות לטיול בין שתי ערים. את כל ההמלצות על ירושלים קיבלתי מפשוט יעל שמגיבה פה מדי פעם (וכותבת את הבלוג המקסים לעת מצוא). יעל, אנחנו מכירות כבר כמה שנים ואין לי מושג מה שם משפחתך… אבל את לא חייבת לחשוף אותו. תודה מקרב לב על ההמלצות.

ירושלים עיר הקודש

  • ליד המדרחוב, בלופ הקטן של רח' דורות ראשונים, יש חנות קטנה ונפלאה בשם טריאונפו ספרים והדפסים, שהיא בגדול חנות עתיקות, עם כמה ממצאים מדהימים (אם כי די יקרים), אבל אם שואלים את בעלי החנות, יסבירו לכם מאיפה להגיע למרתף הקטן שבו גרים הספרים המשומשים.
  • הגלריה לספרות ברחוב ש"ץ היא אחת החנויות החביבות עליי, ויש בה מגוון גדול של ספרים וגם ערימות של הגלויות הישנות שאני כ"כ אוהבת. הולצר ספרים, בסמטה ליד מרכז כלל (שמחברת בין רח' אגריפס לרח' יפו), היא חנות חדשה יחסית. יש בה מבחר נאה של ספרי קלאסיקה (במובן של התקופה הקלאסית – יוון ורומא) והם גם עושים כל מיני אירועי תרבות.
  • מוזיאון ישראל המשופץ שווה ביקור. המון תערוכות, קבועות ומשתנות, ובעוד שהשיפוץ לא עשה שינויים דרסטיים כלשהם (ומזל שכך), הוא הרחיב קצת את שטח המוזיאון וגם עשה אותו קצת יותר מסודר וידידותי למשתמש. באמת נהדר. [ואני מוסיפה במאמר מוסגר שבמסגרת הכינוס השנתי של האגודה ייערך בערב גם (בתשלום נוסף) סיור במוזיאון. איזה כיף!]
  • מוזיאון על התפר שנמצא בבית תורג'מן על כביש מס' 1 (או בשמו הראשי, רח' חיל ההנדסה) הוא מקום מעניין מאוד, עם דגש על אמנות עם אמירה פוליטית. ויש להם פינת ישיבה על הגג עם נוף יפה.
  • אם נחרוג ממרכז העיר, בדרך בית לחם יש כל מיני מקומות מעניינים (גם בתחום האוכל, בעצם), ולפני כמה חודשים, כשעברתי שם בפעם הראשונה מזה כמה שנים, גיליתי חנות מופלאה לחלוטין ל… דברים. דברים לאספנים, ליתר דיוק. הנה צילום של חלק מחלון הראווה, כדי שתבינו כמה זה מוזר ונפלא. בזמנו הגעתי לשם בשעת בוקר מוקדמת והיא עוד לא נפתחה, אז רק הבטתי בה מבחוץ, אבל אני בטוחה שאפשר לבלות שם שעות.

חנות לדברים

  • ואם כבר מוזר, זה מזכיר לי שלאנשים עם נטייה קצת מורבידית כמונו, שאוהבים בתי-קברות, יש כמה יעדים נחמדים בירושלים – את בית העלמין הבריטי כבר ציינתי באותה רשומה שלך, והוא שלו ויפה ומסודר, אבל יש גם אחד קצת יותר סודי ברח' עמק רפאים, ממש מול המפגש עם רח' רחל אמנו. הוא לא תמיד פתוח, אבל אם הוא פתוח, כדאי לעבור ולהציץ. קודם כל, פשוט מפני שהוא כ"כ קטן, ויש ממש הרגשה שזה מין 'גן נעלם' שכזה, רחוק מהכל, וגם כי הוא מעניין באופן כללי. מדובר בבית קברות של התנועה המשיחית או משהו כזה, ויש שם מצבות בכל מיני שפות, חלקן ישנות למדי, וזה מרתק.

יופי של המלצות, יעל! [יש עוד, אבל נשאיר אותן לפעם אחרת.]

רומא עיר הנצח

טוב, כל מי שהיה ברומא כבר ישב על המדרגות הספרדיות, כבר התרשם מהקולוסיאום, כבר עמד נפעם מול פסל משה המקורנן וכבר ביקר בבזיליקה די סן פייטרו שקריית הוותיקן. אז הנה כמה המלצות למיטיבי לכת. כיאה לבחורה עם נטייה מורבידית (כמו שכתבה יעל), יש כאן כמה המלצות בעלות אופי… אזוטרי, בואו נאמר:

  • פורטה מאג'יקה (Porta Magica או 'דלת הקסמים') – בכיכר הקטנה פיאצה ויטוריו עֶמנוּאֶלֶה סֶקוֹנדוֹ (Piazza Vittorio Emanuele II), מעט מדרום לתחנת הרכבת טֶרמיני וקרוב מאוד לסנטה מריה מאג'ורֶה (לכו מהכנסייה על Via C. Alberto) עומד לו קטע מחומה ובה דלת אטומה, החקוקה בכל מיני סמלים טמירים ובנוסחאות אלכימיות. זו היתה כנראה הכניסה למעבדת האלכימיה של המרקיז פּלוֹמבּארָה, שחי במאה ה-17 ונהג לארח בארמונו אנשי רוח, וגם את המלכה כריסטינה משבדיה (שעברה להתגורר ברומא והמירה את דתה לקתולית). אולי בקרוב אני אקדיש פוסט לשער המסתורי הזה.

אם מתחשק לך לפעמים לפתוח לרגע את דלת הקסמים (זה היה מתבקש, תודו)

  • הקריפטה הקפוצ'ינית בכנסיית סנטה מריה דֶלָה קוֹנצֶ'ציוֹנֶה (Santa Maria della Concezione). בוויה וֶנֶטוֹ 27, הרחוב ההוא שהתפרסם כמעוז 'החיים המתוקים' של רומא (זוכרים את פֶליני?) והפך למעוזם של תיירים זקנים ועשירים, יש כנסייה צנועה שבנה אנטוניו בָּרבֶּריני, חשמן ונזיר קפוצ'יני. קברו נמצא בכנסייה, וחקוקה עליו הכתובת המרנינה: Here lies dust, ashes, nothing. נחמד, הא? אבל הקטע הכי מורבידי מצפה לכם בקריפטה, כי את הקירות מכסים 4000 שלדים של נזירים שנקברו בקריפטה במשך השנים ויצרו מעין מֶמֶנטוֹ מוֹרי מצמרר במיוחד. ביציאה תוכלו לראות עוד כתובת מרנינה: What you are, we used to be. What we are, you will be… עכשיו לכו ליהנות מהדוֹלצֶ'ה ויטָה ולשתות קפוצ'ינו באחד מבתי-הקפה היקרים להחריד של ויה וֶנֶטו.
  • לא רחוק משם, ורק 200 מ' מתחנת המטרו Repubblica, אל תחמיצו ביקור בכנסיית סנטה מריה דֶלָה ויטוֹריָה (Santa Maria della Vittoria; בכתובת Via XX Settembre 17). בקפלה קוֹרנארוֹ שבתוך הכנסייה אתם פשוט חייבים לראות יצירת מופת נוספת של בֶּרניני, אותו אדריכל ששינה את פניה של רומא כשקישט אותה בכנסיות, בכיכרות ובמזרקות בתקופת הבארוק. אבל התעלותה הרוחנית של תרזה הקדושה הוא פסל יוצא דופן, כי ההתעלות הרוחנית שלה מלווה באקט שנראה די מיני, כשחושבים על זה. היא שוכבת על ענן, פיה פעור למחצה ועיניה עצומות באקסטזה. מעליה עומד מלאך שמחזיק בידו חץ, והוא עומד לדקור אותה (המממ. זה אמור לסמל משהו?).
  • ובכל זאת המלצה קצת יותר תיירותית. אל תסתפקו בביקור בבזיליקה די סן פייטרו ובקניית מזכרות בכיכר. אם יש לכם המון מרץ, הקדישו לוותיקן יום שלם ודחוס; אם פחות, הקדישו לו יומיים נינוחים. גם בתוך המוזיאונים, מדובר בהליכה ארוכה מאוד עד שמגיעים לגולות הכותרת, חדרי רפאל והקפלה הסיסטינית. הזמינו מראש כרטיסים למוזיאוני הוותיקן (מחיר: 15 אירו) – זה יחסוך מכם עמידה בתור שנמתח מדי בוקר כמעט עד פירנצה. המלצה שלי: אל תאכלו בקפטריה של המוזיאונים. האוכל תפל והשירות עלוב. הכרטיסים למוזיאונים תקפים למשך כל אותו יום, כך שתוכלו לצאת אל פיאצה דֶל ריזוֹרג'ימֶנטוֹ (Piazza del Risorgimento; כמה מטרים מהכניסה למוזיאונים) ולהמשיך בביקור, שבעים ורעננים. ועוד המלצה: הזמינו מראש גם סיור בגני הוותיקן (כולל ביקור במוזיאונים – 31 אירו). בגנים אי-אפשר לבקר עצמאית, חייבים להצטרף לסיור מודרך של שעתיים, כולל כמה נקודות תצפית מרהיבות אל הכיפה שתכנן מיכלאנג'לו (ראו להלן), והצצה אל כל גולות הכותרת בגנים המרשימים.

עדכון בעקבות מייל שקיבלתי מאיריס פרלמוטר (תודה, איריס!): הכרטיס למוזיאונים בוותיקן אינו מאפשר לצאת ולהיכנס שוב – כשאני הייתי שם זה היה אפשרי, אך ייתכן שהמצב השתנה מאז. יחד עם זה, הביקור אכן נמתח על יום שלם, אז אם אינכם רוצים לאכול בקפטריה התפלה מוטב שתצטיידו באוכל ובמשקה מראש [אם לא אכפת לכם להוציא כסף על כרטיס נוסף, אני הייתי ממליצה לפצל את הביקור ליומיים נינוחים יותר].

רואים את הצב? הוא לא צריך כרטיס כדי להיכנס לגנים.

הצצה אל הכיפה

רואים את האנשים שבמרומי הכיפה? כמה מאות מדרגות וגם אתם שם. תאמינו לי, הנוף שווה.

פינת חמד בגני הוותיקן

זהו בינתיים. מקווה שתיהנו, גם מההרצאות וגם מההמלצות.

הערה: כמה מהפרטים בהמלצות על רומא לקוחים מהתרגום שלי למדריך רומא של Eyewitness, שיצא לאור בקרוב בהוצאת שטיינהרט-קציר.

נוסעים לרומא?

מומלצים: מדריך רומא כאן ועכשיו של לונלי פלנט; בקרוב ייצא לאור מדריך רומא של DK בתרגומי.

מודעות פרסומת

דיון

9 מחשבות על “בין שתי ערים

  1. היהי, אני אשת המסתורין! 🙂 (אבל למען האמת אני די בטוחה שכבר נתקלת בשם המשפחה שלי בכנסים קודמים, ואף הערת עליו… ובכל זאת 'אשת המסתורין' נשמע הרבה יותר מוצלח!)

    ותודה על ההפניה – אם כי עכשיו אני מרגישה לא נעים שלא יצא לי לעדכן לאחרונה. (אבל אם יש משהו אחד שהבטחתי לעצמי כשהחלטתי לפתוח בלוג זה שלעולם, אבל *לעולם*, לא אפתח רשומה במלים 'סליחה שלא עדכנתי המון זמן' או 'אתם בטח מתפלאים לאן נעלמתי'… כי זה תחביב, ולמרות שאני נהנית ממנו מאוד, העדיפות שלו נמוכה יחסית לדברים אחרים. אז אולי אני מרגישה לא נעים, אבל לא תקבלו התנצלות! ננה בננה!)
    אגב, חבל שלא השתמשת בשמו העברי של הבלוג, 'לעת מצוא' – אני אישית חושבת שהוא מוצלח הרבה יותר מהשם האנגלי, אבל מה לעשות שמשחק המלים הזה לא עובר כ"כ טוב בתרגום, אז נאלצתי להסתפק באליטרציה…

    פורסם ע"י פשוט יעל | 27 בינואר 2011, 12:37
  2. אה, וכמובן – תודה גם על ההמלצות לרומא. 🙂 הקריפטה הקפוצ'ינית אכן מגניבה מאוד. אני הייתי מוסיפה לרשימה גם את הגלריה של וילה בורגזה, שהיא קטנה יחסית (ולכן טובה לבעלי סף-ריכוז-לאמנות נמוך, שקשה להם להתמודד עם מקומות עמוסי כל טוב כמו סן פייטרו או מוזיאון האופיצי בפירנצה) ויש בה כמה יצירות מדהימות, ובעיקר כמה פסלים של ברניני שהם פשוט יפים בצורה שלא תאמן. אני אוהבת את 'דוד' שלו הרבה יותר מאשר זה המפורסם של מיכלאנג'לו.

    פורסם ע"י פשוט יעל | 27 בינואר 2011, 12:40
  3. אבל באמת לא משתלם לעבוד בכתוביות לטלוויזיה. למשל באולפן מסוים שמשלם 400 ש"ח לסרט… או 130 ש"ח ואולי כבר פחות לפרק בן חצי שעה. חבל שהאגודה פועלת כך.

    למה לתת במה בכלל לאולפנים ולסוכנויות שמשלמות פרוטות? אם כבר מסייעים לשיווק של סוכנות תרגום מסוימת, תעשו את זה עם כאלה שמשלמים שכר סביר.

    פורסם ע"י חליל ג'וברן | 29 בינואר 2011, 16:02
    • היי חליל,
      ברוך הבא לבלוג.
      אתה צודק בעניין התשלום באולפנים, אבל לא בעניין הסוכנויות. יש כאלה שבהחלט משלמות שכר הוגן.
      כל הרעיון של הפאנל הוא להתוודע למעסיקים פוטנציאליים מקשת רחבה של תחומים. יש כאלה שלא משלמים מספיק, זה נכון, אבל המטרה היא ליצור דיאלוג בין המתרגמים והעורכים למעסיקים – וזה נכון לשני הכיוונים. מותר ואפילו רצוי להקשות ולהעלות את נושא השכר.
      הרעיון הוא לא לשווק את הסוכנויות, בטח לא למתרגמים חדשים. הרעיון הוא להראות להם מה קיים בשוק. הם כבר יידעו לבחור כראות עיניהם.

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 29 בינואר 2011, 16:19
  4. Khalil, you make an interesting point, and many agree with you. Nobody would dispute that payment for subtitles is ridiculously low, making it virtually impossible to earn a living. However, I think what's missing is perspective.

    It's important to distinguish between exploitation (in my book that's agencies who pay NIS 25 – NIS 30 per page) and various markets where the profit margin just may not be there. If the production companies slash what they pay the subtitling companies, they may not be able to afford to pay more. The "squeezing" begins at the top of the value chain and trickles downward. If that's the case, subtitlers may need to make a strategic decision to shift into other areas of translation.

    I believe that we, as professionals, need to remove the personal from the professional (easier said than done…) and learn about the market. By doing so, we may gain insights that would enable us to see the difference between two types of poor payment.

    My thoughts…

    פורסם ע"י Sarah | 29 בינואר 2011, 16:38

מעקב קישורים/Pingbacks

  1. פינגבק: ירושלים, הנה אני באה « בּלוֹגלוֹבּלי - 20 בפברואר 2011

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

15% הנחה קבועה לקוראי הבלוג על כל המדריכים והמפות של "העולם"

לחצו על התמונה כדי להיכנס לאתר ולזכות בהנחה

%d בלוגרים אהבו את זה: