אתם קוראים...
מסעותיי בעולם

לכל השדים והרוחות

או למה אני אוהבת בתי-קברות

נכון שחג המולד מתרחק ומפנה את הבמה לליל השנה החדשה (ובעברית צחה: סילבסטר), ואולי קצת מאוחר להזכיר את The Ghost of Christmas Past  – אבל אני חייבת, כי זה צ'רלס דיקנס, ורוחו הרי שורה על כמה מהפוסטים שלי (עיינו ערך: סתיו באנגליה חדשת). וחוצמזה, הבטחתי לדבר על רוחות ועל בתי-קברות… והבטחות יש לקיים (עיינו ערך: רוברט פרוסט בסוף שבוע ראשון בוורמונט).

כן, אני אוהבת לבקר בבתי-קברות, ועדיף בלי סיבה. משום מה לא כולם שותפים לתחביבי המוזר, וכשאני מטיילת בחברתם של בני-אנוש אחרים אני לא מגלה חיבה מיוחדת לנקרופולי. אבל כשטיילתי לבד בבוסטון, בשבוע שאחרי הרמונט בוורמונט, ביקרתי גם ביקרתי בכמה מבתי-הקברות המפורסמים בעיר. תכף אני מגיעה לזה.

אבל קודם כל, הרשו לי להסביר את עצמי, אני רואה שהרמתם גבה. אז למה בתי-קברות?

  • כי כל מצבה היא סיפור בפני עצמו, וכל בית-קברות הוא ספר היסטוריה עב-כרס (תכף אני מגיעה לזה, סבלנות).
  • כי כל בית-קברות הוא גם עולם שלם של מוזרויות, של שגעונות ואפילו של צחוקים. לא מאמינים?

נו, טוב, זו נראית כמו תמונה מפוברקת, אבל לא חסרים אתרים עם אינספור דוגמאות לטירופו של המין האנושי, אפילו פוסט-מורטם. היכנסו, למשל, לאתר הזה, ואם חשבתם שרק אצל הגויים רואים דברים כאלה, שימו לב לתמונה מס' 7 באתר הזה.

  • כי איפה עוד אפשר לפגוש את באפי?

ואפרופו באפי, את התמונה הזו צילמתי באחוזת מטעים מחוץ לניו-אורלינס. כן, כן, זו ערכה מלאה להתגוננות מפני ערפדים, כולל הצלב, הבקבוקון למים קדושים, האקדח וכדורי הכסף. פעם אנשים ידעו איך להגן על עצמם מכל איום אפשרי.

שימו לב לרוחה של הצלמת שמרחפת מעל התמונה 🙂

לא חסרים בעולם בתי-קברות מפורסמים, שהפכו לאתרי תיירות בפני עצמם: לפר לאשֶז (Père-Lachaise) שבפאריז יש אפילו אתר נפלא , ותוכלו לערוך ביקור וירטואלי כמעט בכל פינה מעיר המתים הזאת – שרוב התיירים מתוודעים אליה בעיקר בזכות קברו של ג'ים מוריסון.

אסור להחמיץ גם את בתי-הקברות המפוארים של ניו אורלינס, עיר שיש לה אובססיה מיוחדת למתים. ואם אתם כבר שם, ומתעניינים בין השאר גם בוודו, בזומבים ובשאר מרעין בישין, מוזיאון הוודו שברובע הצרפתי (724 Dumaine Street) נמצא בבית זעיר של שניים וחצי חדרים, העמוסים לעייפה בכל מיני מזכרות מהעולם האפל הזה (כולל הרבה מאוד הסברים, אם יש לכם סבלנות). במקום מארגנים גם סיורים בבתי-הקברות.

ובל נשכח את בית-הקברות היהודי בפראג, את בית-הקברות לה רֶקוֹלֶטָה (La Recoleta) בבואנוס איירס, או את בית-הקברות הפרוטסטנטי ברומא (אולי תרצו להניח פרח על קברו של קיטס, המשורר האנגלי שמת בגיל 26 ממש ליד המדרגות הספרדיות). אפרופו רומא, כדאי לבקר גם בקטקומבות שלאורך ויה אפּיה אנטיקה, ולראות עדויות מרשימות מראשית ימי הנצרות. למעשה, תרגישו כמו בבית-קברות כמעט בכל כנסייה ברומא (ובאיטליה כולה), כי רובן מקושטות באנדרטאות קבורה מפוארות של קדושים, אפיפיורים, עשירים או סתם מפורסמים. דוגמה מעניינת ועתיקה במיוחד צילמתי במנזר בבולוניה. שימו לב שבגומחה השמאלית קבור אדם שזכה לכתובת מסודרת בלטינית (אולי הוא היה מהעשירון העליון), ואילו בגומחה הימנית קבור אלמוני שרק משלח-ידו מנציח אותו:

אז בבוסטון ביקרתי בבית-הקברות העתיק Granary Burying  Ground, מרחק דילוג ממלון Omni Parker House שבו שהיתי (ההוא עם הרוחות). מדובר אמנם במקום מנוחתם של רבים וטובים, ובאואזיס קטן של שלווה בתוך העיר הסואנת, אבל אני חייבת לציין שזה אחד ממקומות הבילוי התוססים בעיר. כל חמש דקות מגיעה לבית-הקברות קבוצת תיירים, מלווה במדריך בלבוש תקופתי, ואפילו בלילה רוחש המקום פעילות בזכות סיורי הרוחות שעוברים שם – אם תיתקלו בשד אימתני עם שלשלאות ברזל כבדות, אל תיבהלו. הוא מההפקה.

בבית-הקברות טמונים כמה מהאישים המפורסמים בהיסטוריה האמריקנית, כולל גיבורי המהפכה וחותמי הצהרת העצמאות – ג'ון הנקוק, סמואל אדמס, הוריו של בנג'מין פרנקלין, חמשת הקורבנות של הטבח בבוסטון ואפילו פול ריביר… כן, ההוא שרכב כל הלילה ללקסינגטון כדי להזהיר את המיליציות שהבריטים באים.

כשביקרתי שם בבוקר, חשבתי שזה קברו של פול ריביר

רק בלילה גיליתי שלצד האנדרטה נמצאת מצבה קטנה, והיא הקבר האמיתי. שימו לב למטבעות הרבים שפזורים בין העלים.

יש במתחם כ-2300 מצבות, אבל מומחים מעריכים שבמקום קבורים לפחות 5000 איש, אולי יותר. בכל חלקת קבר נקברו זה על זה כמה אנשים, כי קבורה היתה עניין יקר. יש במקום אפילו לוח שנוקב בתעריפי הקבורה:

  • גבר או אישה לבנים – 10 שילינג
  • ילד בן 6-12 – 7 שילינג
  • ילד שנישא בידיים- 6 שילינג
  • גבר או אישה שחורים – 6 שילינג ו-6 פני
ויש עוד הפתעות, כי בין כל הקברים מסתתר לו גם קברה של אימא אווזה… Mother Goose האמיתית. מרי בּלסטון גוּס נולדה ב-1648, נישאה לאייזק גוּס וילדה לו עשרה ילדים. יש הטוענים שהיא היא אימא אווזה המקורית, ואחרים סבורים שזו דווקא אליזבת, בתו של אייזק גוּס מנישואיו השניים (רעייתו השנייה ילדה לו עוד שישה ילדים). אותה אליזבת נישאה לתומס פליט, המו"ל של Boston Evening Post, שעל-פי הסברה פרסם לראשונה את סיפורי אימא אווזה. שימו לב לגולגולת המכונפת שמקשטת את הקבר. זה מוטיב חוזר בקברים רבים.

קברה של אימא אווזה

אם תמשיכו לצעוד על 'נתיב החירות' (Freedom Trail) המפורסם של העיר, שמתחיל מהבוסטון קומון – מטרים ספורים מבית-הקברות שלעיל – תוכלו לבקר במתחם נוסף, Copp's Hill Burying Ground שבנורת' אנד (לא רחוק מכל המסעדות האיטלקיות הנפלאות של השכונה). אני ביקרתי שם בלילה, במסגרת הסיור המומלץ (מאוד!) Ghosts and Gravestones. אם אתם חושבים שתחזרו משם מבועתים, אז אל חשש (בעצם, אני לא אמת מידה, כי אני באמת כבר חסינה), אבל זו הזדמנות לשמוע סיפורי רוחות מעניינים, להתוודע לרוצחים מפורסמים כמו החונק מבוסטון וליהנות משעתיים מבדרות בבתי-קברות (אני שומעת אתכם מצקצקים בלשון!). המדריכים מחופשים, ואפילו ימחישו לכם איך נהגו להוציא להורג פושעים אומללים בבוסטון קומון – לדבריהם, הפארק הוא בית-הקברות הגדול ביותר בבוסטון, רק שאין בו מצבות.

לילה בבית-הקברות.... בהההה!

זו כלתו של פרנקנשטיין? לא, זו המדריכה

הדגמה על יבש

וזה פשוט הבית הכי צר בבוסטון, כפי שהוא נראה מתוך בית-הקברות

אז אם השתכנעתם, צאו לטיול בבית-הקברות הסמוך למקום מגוריכם… ושתהיה שנה אזרחית נפלאה!

קריאה נוספת: פריז של מטה – הקטקומבות / פה ושם

לקינוח, ואפרופו הרשומה לקרוא או לא לקרוא, הנה הטריילר של אחד מסרטי בית-הקברות האולטימטיביים (לא לבעלי קיבה חלשה):

 

נוסעים לטייל בבוסטון או בניו-אורלינס?

מומלצים: מדריך ארה"ב מזרח של לונלי פלנטמדריך ניו אינגלנד של DKמדריך Top 10 New Orleans של DK

מודעות פרסומת

דיון

20 מחשבות על “לכל השדים והרוחות

  1. גם אני שותפה לחיבתך המוזרה לבתי קברות =)

    פורסם ע"י איריס | 31 בדצמבר 2010, 9:20
    • אבל אנחנו לא בנות-אנוש רגילות 🙂

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 31 בדצמבר 2010, 9:34
    • שלום לאינגה ואיריס, קוראים לי אנדרי ואני סטודנט לתקשורת. במסגרת לימודיי אני עובד על פרויקט גמר בנושא בתי קברות, שמתי לב שיש לכן חיבה לנושא. אני עורך כרגע תחקיר ומחפש סיפורים מעניינים ופיקנטיים שקשורים לבתי קברות. אשמח עם תיצרו איתי קשר ובמידה ותוכלו לתרום מידיעותיכן בתחום, או שאתן מכירות מישהו שכן יכול לעזור. בתודה מראש!
      liamgal@walla.com
      או בטלפון 0508548344

      פורסם ע"י אנדרי | 24 בפברואר 2011, 15:06
      • היי אנדרי, אני לא בטוחה שאיריס תראה את הבקשה שלך כי מדובר בפוסט ישן יחסית, אבל אעביר אותה אליה במייל, וגם לפשוט יעל (גם היא מתעניינת בנושא). לא יודעת אם אני עצמי אוכל לעזור לך אבל תן לי לחשוב על זה.

        פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 בפברואר 2011, 15:40
      • אינגה, ברור שאני רואה – אני מנויה לכל התגובות בבלוג שלך 🙂

        אנדרי, החיבה שלי לבתי קברות שטחית למדי. כלומר, כשאני מטיילת בארצות ניכר אני אוהבת להיכנס לבתי קברות עתיקים עם מצבות מושקעות ומפוסלות. אבל מעלם לא העמקתי מדי בנושא..
        מצטערת שאני לא יכולה לעזור!

        פורסם ע"י איריס | 26 בפברואר 2011, 9:47
  2. No, we're better! =)

    פורסם ע"י איריס | 31 בדצמבר 2010, 9:36
  3. אני מתגוררת לא רחוק מבית העלמין הצבאי הבריטי בירושלים, וזה אחד המקומות החביבים עליי – הוא יפה מאוד, ושקט מאוד, ואפשר לטייל בו ולהביט במצבות ולדמיין את מי שקבורים שם על פי מיטב קלישאות סרטי המלחמה.

    פורסם ע"י פשוט יעל | 31 בדצמבר 2010, 13:04
    • ברוכה הבאה למועדון, יעל 🙂

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 31 בדצמבר 2010, 14:33
      • תודה רבה, אם כי נדמה לי שאני כבר חברה ותיקה; כנראה שעד כה פשוט לא 'נפגשנו'. 😉
        ובכלל, בתי קברות זה רק נדבך אחד בעניין שלי בכל מיני דברים ישנים, ושברי סיפורים וכו'. אם לעשות קצת פרסום-עצמי (לא שיש בזה ממש טעם, מלבד עוד כמה מספרים בדף הסטטיסטיקה הממכר, אבל מילא), בזה בדיוק הבלוג שלי עוסק, כשיוצא לי לעדכן אותו. כמו המצבות, גם הגלויות הישנות (וכיוצא בהן) שאני מוצאת הם קטע קטנטן מסיפור חיים של מישהו, וזה תמיד מרתק אותי.

        פורסם ע"י פשוט יעל | 5 בינואר 2011, 13:12
  4. אבל למה ללכת רחוק?
    אישית, אני ממש אוהבת בתי קברות, וגם בארץ יש בתי קברות מרתקים- החל מהברור מאליו במושבה כנרת, אבל גם בתי הקברות בישובים נוספים, בעיקר בותיקים שבהם, מרתקים מבחינת מה שכתוב על המצבות.

    פורסם ע"י עשבר | 3 בינואר 2011, 21:34
    • אז ברוכה הבאה גם את למועדון.
      צודקת, יש בתי-קברות מרתקים גם בארץ, אבל כמו שאולי שמת לב – הבלוג שלי הולך רחוק 🙂
      לא נעים להגיד, אבל אני מטיילת בחו"ל הרבה יותר מאשר בארץ… פה אני עסוקה בתרגום נון-סטופ.

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 3 בינואר 2011, 22:17
  5. איזה כיף לגלות עוד חובבת באפי! ולרגל המאורע, אחד הציטוטים האהובים עלי בהקשר של בתי קברות:

    Buffy: I wonder where I've seen this before? Where else? The place I spend most of my waking hours memorizing stuff of the sides of mausoleums, big freaky cereal boxes of death.

    פורסם ע"י נועה פלג | 14 בינואר 2011, 10:31
  6. ואני לא זוכרת איך תרגמו את big freaky cereal boxes of death בביפ, אבל זה בטוח היה אתגר!

    פורסם ע"י נועה פלג | 14 בינואר 2011, 10:34

מעקב קישורים/Pingbacks

  1. פינגבק: בין שתי ערים « בּלוֹגלוֹבּלי - 27 בינואר 2011

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

15% הנחה קבועה לקוראי הבלוג על כל המדריכים והמפות של "העולם"

לחצו על התמונה כדי להיכנס לאתר ולזכות בהנחה

%d בלוגרים אהבו את זה: