מכירים את השאלונים האלה שהיינו ממלאים פעם (היום זו אפליקציה בפייסבוק) כדי לדעת איזה מקצוע מתאים לנו? אז אם לא הייתי מתרגמת, יכולתי להיות נהגת משאית שחבל על הזמן. אני רק צריכה להתחיל לעשן ולעשות כמה קעקועים רציניים, ואני טימסטרית. בּיג מאמא. אני אוהבת לנהוג במרחבים הפתוחים של אמריקה, אוהבת את השמיים האינסופיים, את הירוק בעיניים, את הכבישים שנמתחים עד קצה האופק. יש בזה משהו משחרר. ספרינגסטין צריך לכתוב על זה שיר חדש – Born to Drive.
טסתי בין שני לשלישי לארבעה שבועות בארה”ב. המסע מתחלק השנה לארבעה חלקים – גם חוף מזרחי וגם מערבי, גם צפון וגם דרום. המסע גם התחיל בכינוס ויסתיים בכינוס נוסף. אתמול הגיע לסופו החלק הראשון במסע – הביקור ברוצ’סטר, העיר השנייה בגודלה במדינת ניו יורק, קרוב לגבול עם קנדה. הגעתי לכאן לכינוס השנתי של ALTA, אגודת מתרגמי הספרות של ארה”ב. אתמול בבוקר השתתפתי בפאנל שנקרא Translating Israel, ביחד עם אבן פולנברג, ג’סיקה כהן ואדריאנה ג’ייקובס; שלושתם מתרגמים מעברית לאנגלית, ואני בכיוון ההפוך. ביחד דיברנו על היבטים שונים של התרגום מעברית ולעברית – פוליטיקה, הבדלי תרבות ואתגרים תרגומיים. הנה תקציר ההרצאה:
Every translator of literature deals with issues of language and culture as they pertain to the process of refitting a text for its new language. But translators working in the Israeli context and primarily in and out of Hebrew face several additional obstacles, which include politics, society, and the strong attitudes, feelings and opinions readers bring to works produced by and for Israel. Members of this panel will discuss their methods of addressing and negotiating political, cultural and linguistic concerns that are specific to the Israeli context.
אבן דיבר על תרגום הספרים של אלון חילו, ועל הדילמה שעמדת בפני מתרגם בבואו לתרגם טקסט שנראה לו חד-צדדי או שנוי במחלוקת. אדריאנה דיברה על הקושי בניסיון "למכור" לקהלים זרים ספרים שאינם נחשבים ישראליים מספיק משום שאינם עוסקים בפוליטיקה (ובמילים אחרות, הסכסוך הישראלי-ערבי). וג'סיקה דיברה על קהל הקוראים שלה, ועל הבחירות שהיא עושה כדי להתאים את עצמה אליו. כמה מהשאלות שהיא שואלת את עצמה בעת התרגום הן האם הקהל של הספר הוא ברובו יהודי או לא, והאם להשאיר/לתעתק/להנהיר מונחים זרים (כלומר ישראליים מאוד) או למצוא להם חלופות אחרות. ואני דיברתי על הקשיים המיוחדים בתרגום הספר ים של פרגים מאת אמיטב גוש. לא אלאה אתכם בפרטים, הכול כבר נכתב ונלעס ממש כאן בבלוג, בפוסט דבר המתרגמת.
הפאנל היה הצלחה אדירה, החדר היה כמעט מלא וכמה אנשים ניגשו אלינו לאחר מכן כדי לומר שנהנו מאוד, ושזה היה אחד הפאנלים המוצלחים בכינוס, שנמשך שלושה ימים. המרצה המרכזי ביום השני היה דיוויד בֶּלוז, מי שכתב את הספר Is that a fish in your ear (גם עליו כתבתי בבלוג, כאן). הוא היה אמנם משעשע, אבל קשה לומר שיצאתי נפעמת מההרצאה, או שלמדתי משהו מעניין. והיה גם פאנל מעניין על תוכניות מיוחדות למתרגמים ברחבי העולם (כמו התוכנית בבאנף). משם דווקא יצאתי עם טיפים טובים, ואספר לכם על כך בהזדמנות.
אבל אני, כמו שרבים מכם יודעים, קצרת-רוח ולמודת כנסים, ולא תמיד יש לי סבלנות לשבת ולשמוע הרצאות כל היום. אז נסעתי לטייל. טיילתי בין חבל היין של אזור פינגר לייקס (בדרום-מזרח) למפלי ניאגרה וניאגרה-און-דה-לייק (בצפון-מערב). על כל אלה ועוד בפוסט של מחר.
אתמול כאמור נגמר הכנס, ונהגתי חמש וחצי שעות – לא כולל שתיים וחצי עצירות קצרות – ללאדלו (Ludlow), ורמונט, הבית השני שלי. רק שהפעם לא נסעתי לגרין מאונטן, הפעם אני לנה מעבר לכביש, בפונדק מקסים שנקרא Okemo Inn. באתי לבלות כמה ימים עם החברות שפגשתי כאן לפני שנתיים, ולבקר את כל שאר האנשים הנפלאים שהכרתי בשנה שעברה, כשביליתי כאן שלושה חודשים. בסופו של החלק הזה במסע אמשיך עם שתי חברותיי הטובות, ננסי וליסה, אל ביתה של ננסי בדרום קרוליינה – מרחק של 18 שעות נסיעה! ואחרי שבוע באזור סאוואנה ובביתה המשגע של ננסי, אמשיך בטיסה לחוף המערבי ואקנח בביקור בסן דייגו ובכינוס נוסף – הפעם של ATA, אגודת המתרגמים האמריקנית.
אז עכשיו, אחרי שנרגעתי קצת מהלחץ של הכינוס הראשון וכל הנסיעות הארוכות, מקווה להמשיך ולעדכן בתדירות גבוהה יותר. בינתיים, קבלו כמה תמונות. דרישת שלום מאמריקה.
נשמע כאילו היה מפגש מעניין מאוד. וגם הזכרת לי את הטרילוגיה של נורית אביב.
המתרגמים שישבו איתך בפאנל מתרגמים גם משפות נוספות? האם הם נתנו השוואות מעניינות במיוחד לעברית? בכל מקרה, הצחיקה והעציבה אותי ההערה על המתרגמת שחושבת שקהלים זרים מתעניינים רק בספרים ישראליים על מלחמות וסכסוכים. אני מקווה שזה פחות נכון ממה שנדמה לה. בהקשר דומה, שמחתי לראות, כשיצאו עכשיו שני ספרים מתורגמים מפרסית לעברית (ע"י אורלי נוי), רק אחד מהם עסק במהפכה האסלאמית, והשני הוא ספר סאטירי שמתרחש בשנות ה-40. חשוב שגם אנחנו נכיר לעומק תרבויות ש"עומדות מולנו".
ולגבי מפלי ניאגרה – לפני שביקרתי שם בעצמי חשבתי שזה מקום תיירותי וזלזלתי בו. אבל זאת באמת תופעה מרהיבה.
תומר
לא, כולם מתרגמים מעברית לאנגלית.
למרבה הצער, אני חושבת שהערתה של אדריאנה מבוססת על תגובות שהיא מקבלת מהוצאות ספרים… נדמה להם ששום דבר לא קורה כאן (או שם, אני עדיין בארה"ב), חוץ ממלחמות.
ולגבי ניאגרה, אותי המפלים הפעימו. נכון, המקום תיירותי מאוד, אבל אפשר פשוט לטייל בפארק וליהנות מעוצמתו של הטבע. ונכון, כל הזמן חשבתי לעצמי, חבל שלא השאירו את האזור כולו שמורת טבע או משהו, בלי כל בתי-הקזינו ומלונות הענק שמסביב.
עושה לי חשק לטייל גם!! נשמע שהיה לך מאוד מעניין, תודה שחלקת עמנו את רשמיך 🙂
לא קשור לתרגום דווקא, אבל הפתיחה, על הנסיעה במרחבי ארה"ב, הזכירה לי קצת את התכנית (סרט, בעצם) Rich Hall's Continental Drifters, ששודרה לפני כשנה ב-BBC, ודיברה על ההסטוריה של 'סרטי המסע' (ליתר דיוק 'סרטי הכביש', road movies) האמריקאיים. אני נהניתי ממנה מאוד.
זה אחד הדברים שרשומים אצלי ב-bucket list… מסע 'אמיתי' כזה מחוף לחוף (במדינות הצפון בכיוון אחד ובמדינות הדרום בכיוון הנגדי).