אנחנו, המתרגמים והעורכים, מתלוננים לא פעם שאנחנו שקופים. שלא מעריכים אותנו, שלא משבחים אותנו כשצריך – וגם לא מבקרים אותנו ביקורת עמוקה ומנומקת כשצריך… שלא לדבר על כך ששוכחים לציין את שמנו, כאילו שהספר "היתרגם" מעצמו. וזה נכון. מה שנקרא "הציבור הרחב" אפילו לא מבין בדרך כלל מה בעצם עושה מתרגם או עורך. כולנו נתקלנו בשלב כזה או אחר בהרמת גבה ("מה, אפשר להתפרנס מזה?"), בבורות ("תתמללי לי את זה בעברית") ואפילו בזלזול ("זה בסך הכול לקחת מילה באנגלית ולרשום אותה בעברית, בשביל זה צריך ללמוד?"). בשבוע שעבר נתקלתי ביחס הפוך בתכלית.
בעקבות תאונת דרכים קלה (לכל משפחתי שלום, תודה לאל; המכונית, לעומת זאת, מנוחתה עדן) הוזעקתי בשבוע שעבר לשמור על שלוש האחייניות המתוקות שלי. וכך הכרתי בפעם הראשונה את סבתא נעמי. האישה נעימת-ההליכות איננה קרובת משפחה, אבל הנכדות שלה נמצאות בניכר (לרגל הפוסט-דוק של אִמן) ולכן היא אימצה את הבנות של אחי ונוהגת לבוא ולבלות איתן כמה שעות פעם בשבוע. אז אחרי שסבתא נעמי ואני השכבנו את הילדות לישון, התפנינו לשיחה קלה על כוס קפה. ואז היא שאלה אותי מה אני עושה בחיים.
הייתם צריכים לראות איך אורו עיניה כששמעה שאני מתרגמת ספרות. היא פשוט קרנה מאושר. אחרי ה"ואו" ו"איזה כיף לך" ו"אני מקנאה בך", היא אף הוסיפה ואמרה שאם הייתי עורכדינית, לדוגמה, היא היתה ממלמלת "איזה יופי" בלתי-מחייב ומסתפקת בזה, אבל מתרגמת! זו העבודה הכי מעניינת בעולם!
שוחחנו במשך כשעה וחצי, והשאלות שהמטירה עליי רק הוכיחו לי שהנושא באמת מרתק אותה, ועוד יותר מזה, שהיא אפילו מבינה עניין. מעבר לשאלות כמו אילו ספרים תרגמתי, ואילו אהבתי הכי הכי, היא שאלה לדוגמה אם אני נעזרת בסופרים שאני מתרגמת – אם אני בקשר איתם ושואלת אותם שאלות. היא שאלה על הקשיים המיוחדים של התרגום לעברית; וגם איך אני עובדת – האם מול הספר המודפס או שאני מקבלת קובץ במחשב. וכשעניתי לה שאני מקבלת קבצי פי-די-אף בדרך כלל, היא אפילו שאלה איך אני פותחת את הקבצים על המסך: האם אני עובדת עם שני מסכים, או פותחת את שני הקבצים על אותו מסך; ואם על אותו מסך, האם אופקית או אנכית (כשגילתה שאני שמאלית, הופתעה לשמוע שאני פותחת את קובץ התרגום בצד ימין דווקא)…
השיחה כולה היתה בשבילי בגדר התגלות. פרט למפגשים עם חבריי המתרגמים, איש מעולם לא נכנס איתי לרזולוציות כאלה ולא גילה עניין עמוק כל כך בפרקטיקה של התרגום. נהניתי מאוד להכיר את סבתא נעמי, שהיא אישה מרתקת בזכות עצמה, ושמחתי להכיר מישהי שכן מעריכה את המקצוע שלנו, מישהי שמבינה את מה שאני כבר יודעת מזמן: שזו העבודה הכי מעניינת בעולם.
הירונימוס הקדוש, פטרון המתרגמים, יצירה מאת דוֹמֶניקוֹ גירלָנדאיוֹ (1480)
הפוסט מוקדש ליום המתרגם הבינלאומי שיחול בשבוע הבא. אז הקדמתי בשבוע, אז מה? (יש לי נסיבות מקילות: החגים, ואני גם נוסעת למחרת לחודש לארה"ב). אז יום מתרגם שמח לכולם!
נתקלתם בתגובה דומה לשאלה "מה אתם עושים בחיים"? אשמח אם תשתפו אותי.
שנה טובה וגמר חתימה טובה!
בּלוֹגלוֹבּלי 
איזה כיף לקרוא פוסט כזה. אפשר גם לבוא לקפה עם סבתא נעמי?:)
פורסם ע"י tomerbenaharon | 23 בספטמבר 2012, 20:54תודה, תומר. בכיף 🙂 ובאותה הזדמנות, אתה מוזמן גם לבוא לשמרטף על שלוש זאטוטות שובבות.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 23 בספטמבר 2012, 21:48אהבתי וגם אני מקנאה על העשיה שלך.ומקנאה בסבתא.הצליח.ושנה טובה ופוריה שתהיה לך
פורסם ע"י משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 23 בספטמבר 2012, 21:34תודה, תודה… ושנה טובה ופוריה גם לך, אלמונית.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 23 בספטמבר 2012, 21:48גם אני עם תומר!
פורסם ע"י משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 23 בספטמבר 2012, 23:53תודה אינגה, איזה פוסט נהדר. את לא יודעת כמה היה חשוב לי לקרוא את המילים האלה דווקא הערב. ותכתבי לנו עוד (-:
פורסם ע"י אלירז | 24 בספטמבר 2012, 0:13תודה, אלירז. אם עודדתי אותך קצת, עשיתי את שלי :-).
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 בספטמבר 2012, 8:31איזה יופי, כבוד לסבתא נעמי. דווקא אני נתקלת המון ב"וואו, איזה כיף לך, אז את קוראת המון", ו"איזה מקצוע מעניין".
פורסם ע"י משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 24 בספטמבר 2012, 7:39אני שמחה לשמוע שמפרגנים לך, זה תמיד כיף.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 בספטמבר 2012, 8:30פוסט נהדר! הרבה פעמים אנשים מתלהבים כשאני מספרת להם שאני מתרגמת, אבל אף פעם לא ברזולוציה כזו. איזה כיף!
פורסם ע"י יעל כהנא | 24 בספטמבר 2012, 10:11תודה, יקירה. אכן כיף, וכן ירבו.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 בספטמבר 2012, 10:53נתקלתי פעם בהגדרה נהדרת לעורכת (ולעורך, כמובן), ומייד אימצתי אותה: עורכת טובה היא כמו עוזרת בית טובה. אם הבית (הספר) לא נקי, תמיד מאשימים את העוזרת, אבל אם הבית נקי – כל השבחים הולכים לבעלת הבית (הסופר).
פורסם ע"י משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 25 בספטמבר 2012, 12:10מעולה! אהבתי.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 25 בספטמבר 2012, 14:02אני מאחל לכל החיילים המשוחררים שמתלבטים מה ללמוד או במה לעסוק – לכו אחרי הלב ותתעסקו תמיד במה שאתם הכי אוהבים בדיוק כמו אינגה
פורסם ע"י איציק שניר | 1 באוקטובר 2012, 17:03מעטים כל כך האנשים המעיפים מבט אל שם המתרגם/ת. ההנאה בעבודה מפצה על הכול, גם על זה… כל הכבוד לסבתא נעמי המייחסת חשיבות כה רבה למלאכה נפלאה זו.
פורסם ע"י yossimon | 3 באוקטובר 2012, 10:31אכן כן, ובאמת כל הכבוד לה.
תודה יוסי ואיציק.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 4 באוקטובר 2012, 23:55מסקרן אותי לדעת: איך הצלחת להתמקד לאורך השנים במטרה שלך, מבלי להסתכל לצדדים?
פורסם ע"י איציק שניר | 14 באוקטובר 2012, 5:34היי איציק, סורי על התגובה המאוחרת.
האמת היא שהסתכלתי ואני עדיין מסתכלת לצדדים – לפעמים כי קצת נמאס לעבוד מהבית לבד, לפעמים ברגעים מסוימים כשעובדים על איזה חומר משעמם או ספר מעצבן ולפעמים סתם כדי לגוון קצת את הקריירה – אבל בסופו של דבר אני אוהבת לתרגם ואני חושבת (מקווה) שאני עושה את זה טוב, וזה לכשעצמו עושה לי טוב.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 22 באוקטובר 2012, 14:40