אתם קוראים...
הגיגים ודעות, צל"ש / צל"ג

אינגה יוצאת על הברנז'ה

סלחי לי, ברנז'ה יקרה, ואם קשה לך עם העברית אז אֶקסקיוּז מי, אבל מה זה אמור להיות, בחייאת? זו יצירתיות? זה אמור להצחיק? מה זה הסלוגן הזה בפרסומת לבנק שלא אזכיר את שמו? אני על זה? זה אמור להיות קליט? זה הכי קריאייטיב שיכולה להיות סוללה של קופירייטרים? בשביל זה הם מקבלים את הבּיג בּאקס? בשביל תרגום מילולי של I'm on it? תרגוּמית שאף דובר ילידי לא משתמש בה ביומיום?

(אני מעדיפה לא להביא לכאן את הפרסומת, אבל אם עדיין לא צפיתם בה ואתם סקרנים, הנה היא כאן.)

מה, לא מספיק שהרגתם אותי עם הסוג של שהחריב כבר כל חלקה טובה? כן, אני מדברת אליך, נדב אייל, והתכוונתי גם אלייך, מיקי חיימוביץ'. אתם מאוד נחמדים, וגם עושים עבודה טובה, אבל עם כל הכבוד, ויש כבוד,  נמאס לי, סוג של.

אפילו גלעד צוקרמן וחסידי התיאוריה שלו לא יוכלו לטעון שמדובר בתופעה 'ילידית'. כי כל התרגומית המעצבנת הזו נולדה בעיקר במוחם הקודח של אהוד יערי וחבריו (כן, כן, את שוב אשמה, ברנז'ה יקרה), של שופטים שהחליטו להסביר את עצמם בקליפת האגוז ושל כל מיני פסבדו-אינטלקטואלים שרק רצו להוכיח עד כמה הם יודעים אנגלית. אז זהו, שהתבלבלתם קצת.

ואם כבר אני (שוב) יוצאת בקריאות נרגשות, אז עד עכשיו הייתי נחמדה וממלכתית, אבל יש גבול לכל תעלול. הכתבה על השפה העברית ששודרה במגזין של אושרת קוטלר היתה סתם דמגוגיה.

זה היה ממש סרט עלילתי, הטוב, הרע והמכוער. בתפקיד הטוב הביאו כמה ילדי גן חמודים (שהפגינו ידע רב ומפתיע) וגם כמה מבוגרים די קלוּלֶס – עמך שלא מבחינים בין זכר לנקבה ולא יודעים מהי צורת הרבים של דלעת, אנשים תמימים שצריך להציל מהמלתעות הפעורות של מגדל השן המרושע, AKA האקדמיה ללשון העברית. ובתפקיד המכוער? הביאו צמד חמד grumpy כמיטב המסורת, מנחם בן וחיים חפר – הכי דוברי עברית והכי בקיאים בשפה על שלל רבדיה – ודווקא הם זועקים חמס נגד משטרת השפה (אולי מתוקף הליהוק, ואולי בגלל איזושהי איבה אישית, אלוהים יודע).

אבל למה בעצם בני העם לא ממש בקיאים בעברית? כי אף אחד לא טורח ללמד אותם, או לתת להם דוגמה אישית! למדו אותם כשהם עולים לארץ, למדו אותם כשהם עוברים במערכת החינוך המפוארת שלנו (yeah, right!), ובעיקר דברו אתם כמו שצריך – כן, כן, אני מצביעה עלייך, ברנז'ה! – במקום להתלונן על עורך הלשון שממרר את חייכם, במקום לנסות ולרדת אל המכנה המשותף הנמוך ביותר (אולי כדי להיראות מד-אימים וקוּליים כמו כל העילגים בתוכניות הריאליטי למיניהן).

שוב, אין לי שום דבר נגד סלנג וגם לא נגד משלבים תת-תקניים. להפך, השפה עשירה יותר ככל שיש בה רבדים ומשלבים וזרג'ונים ועגות. את הספר ים של פרגים שכבר הזכרתי בעבר (ראו הפוסט ים של מילים) ושייצא בקרוב בהוצאת אופוס תרגמתי בכוונה כשעטנז של עברית ולועזית וכל מיני סלנגים ועגות שונות ומשונות, ונהניתי מכל רגע.

אני לא טהרנית (אולי קצת טרחנית). ממש לא חשוב לי אם צומת יהיה גדול או גדולה. ובאמת שלא מפריע לי שתגידו נראַה לי במקום נראֶה לי. אבל אל תגידו לי שזה אידיולקט. "אני יוצאת חוצץ" או "עף לי הסכך" זה אידיולקט שתפס והפך לסלנג. ובעיני זה מקסים. צומת גדולה זה פשוט חוסר ידע, זו לא שפה 'ילידית'.

מה כן מרגיז אותי? הניסיון הזה להאדיר את "תשע שקל" כי הצורה התקנית דורשת היכרות עם החוקים (מה חוקים? שאנחנו נישמע להם? ווטף!), כי הצורה התקנית דורשת לימוד (שומו שמיים! הרי באף שפה אחרת אין התאמה בין מין למספר! אבל אולי שכחנו שבאיטלקית, בספרדית, בצרפתית ובשפות אחרות צריך להוסיף לכל שם עצם תווית מיודעת – או לא-מיודעת – la maison לעומת le chat, ובשביל זה צריך לדעת אם העצם הוא זכר או נקבה. מעניין למה אף אף אחד באירופה לא מתלונן).

מרגיז אותי גם המשפט הזה של ינון מילס, שהכין את הכתבה:

אולי זו השפה היחידה בעולם שבה דוברי השפה מלידה יכולים לטעות בהגייה ובכללי הדקדוק כמעט בכל משפט שני שהם אומרים… אז מי צריך את החוקים האלה בכלל?

מה 'תה אומר? אז כל דוברי האנגלית דוברים אנגלית מצוחצחת של הבי-בי-סי? אין אמריקנים שכותבים ומדברים בשגיאות איומות, כי הם פשוט בורים? אין בריטים שלא יודעים להשתמש במילות היחס הנכונות? אין שחורים שאומרים ax במקום ask? ובכל זאת, משום מה, אף אחד בעולם האנגלוסקסי עדיין לא טוען שצריך ליישר קו עם המשלב הנמוך ביותר (ולהם אין אפילו משטרת שפה!). המשלב הנמוך קיים והסלנג פורח, כמו בכל מקום אחר, והוא יודע את מקומו.

אבל הכי מרגיז אותי זה האימוץ חסר-ההבחנה של כל מטבע לשון לועזית. כי זה ממש אבל ממש מיותר, וזה עיקר מחאתי בפוסט הזה. אז רק שתדעו שאני על זה, וגם אמשיך להיות על זה. ובתרגום לעברית: תשאירו את זה לי.

♦♦♦♦♦♦♦

לקריאה נוספת: פוסט של דּוֹדָשְלָהּ – הגיע הזמן להתוודות: זה לא עניין של תקן, זה עניין של בורות

אז עכשיו, אחרי שיצאתי חוצץ ועף לי הסכך, הנה משהו מצחיק לקינוח:

צילום: יפה ג. בת יוסף (לחצו על התמונה ותגיעו לבלוג שלה)

מודעות פרסומת

דיון

51 מחשבות על “אינגה יוצאת על הברנז'ה

  1. אנחנו איתך במאבקך הצודק!

    וזה שרבים על איך העברית צריכה להיראות זה דווקא סימן מעודד, כי זה מראה שזו שפה חיה ודינמית.

    פורסם ע"י יוסי רוזנמן | 22 במרץ 2011, 8:23
  2. את לוהטת כשאת עצבנית 🙂
    אנחנו איתך, על זה!

    פורסם ע"י רוני | 22 במרץ 2011, 9:27
  3. גם אני יוצאת מדעתי למראה הפרסומת הנוראית הזו ולא רק בגלל הביטוי הנורא, המתחפש והמתחנף הזה אלא בעיקר בגלל שאין בה את החן של הסלפסטיק שהיא מתאמצת לחקות. סתם פרסומת אגרסיבית שבעיקר מעצבנת את העין ואת האוזן, עד שבא לך לצעוק 'מה זה זה'

    פורסם ע"י כרמלה כ. שלומי | 22 במרץ 2011, 9:39
  4. אני בעד כל חידוש מרענן, גם אם הוא לקוח מה"שד הנורא" – מהאנגלית. אין שום דבר רע להעשיר את השפה בביטויים משפות אחרות, והינה, קחו לדוגמא את האנגלית – שפה שבה כ-90% מהמילים מקורן בשפות אחרות.

    ולראייה, אינגה – זה עובד. ותראה איזה פרסומת את עוד עושה לפרסומת הזאת שהרגיזה אותך.

    ואני בכלל נחרד מזה שאת אומרת שבני העם לא בקיאים בעברית. מי בכלל אמור ללמד אותם? הם דוברים ילידים.
    הכל גם עניין של הקשר ומשלב. יש הבדל גדול בין לומר "תשע שקל" ללכתוב "תשע שקל" (ושוב, תלוי אם מדובר באימייל לחבר או באימייל לבוס). אני מסכים שצריך ללמד חוקים וללמד מה מקובל, אבל אין לי שום בעיה עם מגוון הצורות.

    פורסם ע"י דניאל | 22 במרץ 2011, 9:49
    • פה בדיוק אנחנו חלוקים.
      אני בעד שאילה, כשצריך וכשחסר.
      ולגבי הפרסומת, זה עובד אולי עליי ועל עוד כמה מרוגזים, אבל אצל הרוב זה חולף מעל הראש.
      מה זאת אומרת מי אמור ללמד אותם? אנשים לא נולדים עם ידע בשפה, הם רוכשים אותה. אגב, חלק ניכר מאוד באוכלוסיה שלנו הם לא דוברים ילידים, והם רוכשים את השפה בגיל מבוגר יחסית.
      אני מסכימה איתך שיש משלב – סלנג, עגה וכו' – אבל תשע שקל זה לא סלנג, לא עגה ולא אידיולקט. אם לכתוב תשע שקל זו שגיאה גסה אז גם לומר את זה זו שגיאה.

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 22 במרץ 2011, 10:26
      • לא, אני חושב שזה עובד לא רק על המרוגזים, אלא גם על אחרים ששומעים פה פתאום ביטוי חדש שהם לא מכירים.

        ועכשיו לעניין התשע שקל: מי לדעתך מוסמך לקבוע שזו שגיאה? בא נניח שהאקדמיה הייתה מקבלת את הצורה הזאת. היא עדיין הייתה צורמת לאוזנייך… למה יש הרבה ביטויים שאת מוכנה לקבל לעומת אחרים שבעינייך הם שגיאות גסות?

        אני בעד פלורליזם – לכל אחד הזכות לומר/לכתוב ככל העולה על רוחו. אז יהיו כאלה שיפסלו מייד את אותו "שוגה". אחרים, כמוני, יתענגו על הרבגוניות.

        אני לא אומר שהייתי מקבל לעבודה את זה שאומר "תשע שקל", אבל אני מאוד שמח שגם הצורה הזאת קיימת, ושגם הדובר הזה קיים. הוא חלק בלתי נפרד מדוברי השפה העברית.

        פורסם ע"י דניאל | 22 במרץ 2011, 11:36
        • דן, אני כבר לא בטוחה שהדעות שלנו כ"כ שונות או מקוטבות. אני יודעת שתמיד תהיה שפה תת-תקנית, אין לי ספק בזה ואין לי שום דבר נגד אף אחד שמדבר לא נכון. אבל כמו שאתה בעצמך אמרת שלא תקבל לעבודה מישהו שאומר "תשע שקל" – כי אתה עושה הפרדה בין מה שפת היומיום לתקן כלשהו הנהוג בעולם התרגום – אז גם אני אומרת שחייב להיות תקן בשפה, חייבים להיות חוקים אחרת יש אנרכיה.
          מה שמעצבן אותי הוא שבשנים האחרונות יש זלזול בוטה בתקן גם התקשורת (הברנז'ה). בגלל זה כעסתי על הכתבה מיום שבת, ובגלל זה כעסתי גם על הפרסומת. גם אם יש אנשים שמדברים לא נכון, וזה טבעי, התקשורת (הכתובה והמשודרת) לא צריכים לנהות אחרי המכנה המשותף הנמוך אלא דווקא לשמור על משלב תקני יותר – והוא לא חייב להיות טהרני, ממש לא.

          פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 22 במרץ 2011, 14:45
          • אבל העניין הוא שאין אף אחד שיכול להחליט מהו התקן; מה טהרני ומה לא. כל אחד ישפוט בעצמו.

            אני למשל בעד להכניס שפה מדוברת לטלוויזיה על כל גווניה. את באמת חושבת שאם ידברו בטלוויזיה שפה "תקנית" (ושוב, מי קובע מהי שפה תקנית??), אז אנשים ידברו שפה "תקנית"???

            פורסם ע"י דניאל | 22 במרץ 2011, 15:18
          • בתשובה לשאלתך האחרונה במילה אחת: כן.
            בתשובה לשאלתך הראשונה – בשלוש מילים: האקדמיה ללשון העברית.

            ובאופן כללי – בכמה משפטים: אני בעד גיוון באופן כללי במה שמראים בטלוויזיה – לתקניות מגיע מקום של כבוד, וגם לשפה המדוברת יש מקום משלה. כיום רואים בעיקר את שלטון העריצות של 'הרוב קובע' – דהיינו, אם הרוב מטומטם ואם הרוב מחליט לטמטם את עצמו עוד יותר, אז הרוב יודע מה טוב. אז זהו, שלפעמים זה לא עובד. רואים את זה גם בשאר תחומי החיים.

            פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 22 במרץ 2011, 15:23
  5. אוף, ראיתי עכשיו סרטון הפרסומת וזה ממש מחריד ה"אני על זה" הזה!!! וזה חוזר כל כך הרבה פעמים שזה מוציא אותי מדעתי!!!

    פורסם ע"י נועה פלג | 22 במרץ 2011, 10:01
  6. *את* סרטון הפרסומת P-:

    פורסם ע"י נועה פלג | 22 במרץ 2011, 10:02
  7. עד עכשיו לא שמתי לב ש"סוג של" זה בעצם kinda. זה נשמע לי צירוף עברי תקין ונהיר שמביע בדיוק את מה שהוא אמור להביע.
    הרבה יותר מפריע לי "זה מרגיש טבעי לשמור על הבריאות", הלא תקין ולא דקדוקי. לא ראיתי את הפרסומת לבנק אבל אני בטוחה שאת צודקת. עקרונית אני בעד עברות צירופים וביטויים משפות אחרות אם הם משתלבים בעברית באופן דקדוקי והם נהירים ומשמעותם ברורה מאליה. למשל: מחזיק מים, גדול מהחיים, תפס רגליים קרות וגם סוג של. וזאת בניגוד לעושה שכל/היגיון, אחת ש…, זה מרגיש לי, ועוד, שלעד יישארו תרגומית.

    פורסם ע"י גלית א' | 22 במרץ 2011, 10:16
    • תמיד אמרתי שבעניין התרגוּמית יש ספי רגישות שונים לכל מיני אנשים. יש כאלה שאין להם בכלל רגישות, ויש כאלה שכל ביטוי תרגומי מביא להם את החלסטרה. אצלי מחזיק מים למשל לא עובר, וגם לא סוג של או רגליים קרות לא… אגב, כשתרגמתי את העונות הראשונות של "רגליים קרות" קראתי לזה בשם אחר, וכמובן שזה לא עבר ורגליים קרות נשאר.
      גם עושה שכל ואחת ש ומרגיש לי וכל מה שאמרת לא עובר, ממש ממש לא. גדול מהחיים, לעומת זאת, עובר אצלי בסדר.
      אני חושבת שזה משתנה מאדם לאדם.

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 22 במרץ 2011, 10:29
      • ואם כבר ביטויים שאולים צורמים – מה עמדתך בנושא "לקחת תמונה"?
        ובלי קשר לתרגומיות, מה עם "לרשום" שהולך וצובר פופולריות כאובה?

        פורסם ע"י מורן | 22 במרץ 2011, 14:33
        • היי מורן, ברוכה הבאה לבלוג.

          "לקחת תמונה" זה אחד הדברים הכי מזעזעים שאני שומעת, וגם "לרשום".
          את השאלה הזאת את צריכה להפנות למי שפחות רגיש ממני לשגיאות – או למי שדוגל בילידיזם (כמו שקראנו לזה בפוסט אחר).
          וזו בדיוק הפואנטה שלי, גם אם זה צובר פופולריות (בחוגים מאוד מסוימים) זה לא אומר שגם בתקשורת הכתובה והמשודרת או בספרות או באינטרנט או בכל מקום אחר צריך לאמץ אותה מיד, רק בגלל שיש כאלה שמדברים ככה. אני יוצאת חוצץ.

          פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 22 במרץ 2011, 14:58
          • חשבתי כך. את מוכנה בבקשה להגיד את זה לניימן? (בזכותו אני מכירה את הבלוג, וקיבלתי את אישורו לבקש ממך עזרה במסע הצלב הקטן שלי).
            אגב, בעיני אלו ביטויים נוראיים גם בשפה מדוברת, למרות שאני כן רואה הבדל בין שפה מדוברת ושפה כתובה (וגם בכתובה – אין דינו של מייל בין חברים כדינו של מאמר, למשל). אני מסכימה לחלוטין שלא כל שגיאה צריך לאמץ.

            הבלוג נהדר, אגב. אני בדרך כלל פשוט קוראת בשקט 🙂

            פורסם ע"י מורן | 22 במרץ 2011, 15:29
          • הנה אני אומרת לניימן 🙂

            אני איתך במסע הצלב, ותודה על המחמאה. את מוזמנת להגיב תמיד.

            פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 22 במרץ 2011, 15:31
      • "עושה שכל" הוא אכן אחד הביטויים היותר מעצבנים שיש. כשהופיע לראשונה לא האמנתי למה שאני שומע, הסתכלתי על כל מי ששמעתיו משתמש בו כעל עוד טיפש המנפנף בשביעות רצון עצמית במעודכנותו, והיו מתעוררות בי תחושות כמעט אלימות למול אותם אנשים, ראשוני המאמצים של הביטוי (בשביל אנשים רבים, ביטוי חדש מעין זה הוא כמו אייפון חדש שחובה לאמץ מיד), שבאופן שבו הם מדברים הם חושפים בורות וטיפשות במסווה של תחכום וארומת "איש העולם". אולם כפי שקורה תמיד, לאט לאט זה מחלחל ואוזני הופכת פחות ופחות רגישה גם ל"עושה שכל" וכבר התרגלתי לכתבי חדשות ופרשנים למיניהם היושבים באולפן ערוץ 2 ואומרים "זה פשוט לא עושה שכל". ביטוי שפלש לא כ"כ מזמן לשפה המדוברת כאן (מעניין מי היה הנשא הראשון – האם יש תיעוד של דברים כאלה?) וכבר נקלט והתפשט. אך מעניין שבניגוד לביטויים אחרים שהועתקו מהאנגלית ונקלטו, איכשהו הוא לא נקלט אבסולוטית שכן יש הרבה אנשים שהביטוי פשוט לא חדר ללכסיקון שלהם. זה לא מקרה – הוא פשוט כ"כ מסורבל, מלאכותי ולא שירת מעולם שום צורך ממשי זולת התהדרות גנדרנית בהיכרות עם השפה האנגלית. הרבה יותר פשוט ומדויק לומר "זה הגיוני/זה לא הגיוני/יש בזה טעם/אין בזה טעם".

        פורסם ע"י אסף ברקת | 4 באפריל 2011, 12:22
        • היי אסף, ברוך הבא לבלוג!
          זה מעצבן מאוד. ממש אתמול שמעתי את זה בטלוויזיה. כמו הרבה אנגלוזים זה הפך להיות bon mot, כמו שכתבת אצלך בפוסט.

          פורסם ע"י Inga Michaeli | 4 באפריל 2011, 16:36
  8. סוף סוף! תחזקנה ידייך.

    גלית א', למה רגליים קרות כשבעברית יש לנו את פיק ברכיים?
    ואם חושבים שבעברית סובלים בגלל "הקטע של הזכר והנקבה",
    מה יגידו הגרמנים שלהם יש בנוסף לזכר והנקבה מין שלישי, סתמי?

    אינגה, שמעתי פעם שבעבר פרסומת הייתה צריכה לעבור אישור של יועץ/ת לשון לפני העליה לשידור. חבל שזה לא קורה גם היום.

    פורסם ע"י נוקדנית | 22 במרץ 2011, 13:23
    • למה לא? למה שלא יהיו שתי אפשרויות? כל עוד זה לא מפר את כללי הדקדוק והתחביר של העברית, בעיניי זה מבורך.

      פורסם ע"י גלית א' | 22 במרץ 2011, 13:37
      • כמו שכתבתי לדן, אני חושבת שאפשרויות וגיוון תמיד יהיו, אבל לפחות לטעמי צריך לעשות הבחנה ברורה בין השפה המדוברת ברחוב לשפה הכתובה והמשודרת. זה לא אומר שאין מקום לתוכניות (או לספרים) שהמשלב בהם הוא סלנגי או תת-תקני, אבל מה עם המינון? מה עם השמירה על תקן כלשהו בכל זאת? אני חושבת שבשנים האחרונות המערב הפרוע חוגג גם בתחום הזה – כמו בכל תחומי החיים בארץ, לצערנו (ואני לא נכנסת לפוליטיקה).

        פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 22 במרץ 2011, 14:49
        • אני בעד שמירת התקן. הדוגמאות שהבאתי הן לא סלנג ולא תת-תקן, הן פשוט ניבים מתורגמים שלדעתי הטעמתם בשפה העברית רק תעשיר אותה.

          פורסם ע"י גלית א' | 22 במרץ 2011, 14:54
          • זה גם מה שוורד כתבה לי בפייסבוק… את צודקת כמובן שזה לא תת-תקן, אבל אני לא בטוחה שהביטויים האלה מעשירים את השפה,
            כי מרוב שימושיות אופנתית (הם הפכו ל-buzz words נוראיים) הם דחקו והעלימו הרבה מאוד ניבים אחרים שהיו קיימים בשפה.

            פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 22 במרץ 2011, 15:00
    • תודה!
      אני חושבת שעדיין אמור להיות יועץ לשון גם ברשות השנייה, אבל לא בטוח שלמישהו שם אכפת.

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 22 במרץ 2011, 14:46
  9. אחלה פוסט (כמובן, אלא מה?). אבל עם זאת, יש צורות נכונות בעברית שכל כך לא מחוברות לשפת הדיבור, עד כדי כך שקשה לי לראות עצמי משתמש בהן. למשל? כבשות:
    http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/TheNounRhymeAndshape/Pages/Ch2D089.aspx

    או, אם אינני טועה, ה-כ' הדגושה בביטויי סמיכות כגון 'צרכני מצות'.

    פורסם ע"י ניימן | 22 במרץ 2011, 14:23
    • תודה, ניימן.
      אני מסכימה איתך, יש דברים שגם אני לא מתחברת אליהם (ולכן אני לא טהרנית). קשה לי לפעמים עם חוקים נוקדניים כמו מתי הב' או הכ' או הפ' רפה ומתי היא דגושה (חוץ מבגד כפת בראש מילה אני לא זוכרת כלום. אף פעם לא הייתי טובה בזה).
      כמו בכל סולם ערכים, אני חושבת שגם בסולם הערכים של השמירה על הלשון והשפה יש קצוות נוקשים ויש גם המון המון נקודות באמצע. לכל אחד יש את המקום שלו על הסקאלה, אבל צריך גם את הקצוות (אחרת נגלוש וניפול מהסקאלה :-)).

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 22 במרץ 2011, 14:53
  10. וואלה, אינגה, אני איתך במאבקך הצודק ומצטרפת למעוצבנים!
    הסיבה העיקרית שאני פחות מעוצבנת ממך היא שאני לא מקשיבה לפרסומות ברדיו ולא צופה בפרסומות בטלביזיה, כי זה מעצבן אותי וחבל לי על הבריאות…

    פורסם ע"י נינה דיויס | 22 במרץ 2011, 15:07
  11. יו, איזו פרסומת איומה! שו האדא "אני על זה"? וואלה, הם חירפנו אותי קשות.

    אתך במאבקך הצודק!

    בשיא הרצינות, אין לי בעיה עם שאילת מילים/ביטויים משפות אחרות כשזה נחוץ או כשזה מוסיף משהו, אבל בשביל מה נחוץ לומר "אני על זה" (שיגרום לרוב הדוברים הילידיים לעצור, לשפשף עיניים ולשאול את עצמם מה פירוש הביטוי) במקום "אני מטפלת בזה" או "סמוך עלי"? מזעזע.

    (ותודה על ההפניה.)

    פורסם ע"י דּוֹדָשְלָהּ | 22 במרץ 2011, 20:47
  12. אני מפרסמת פה את תגובתה של batem, חברתי לפורום אג'נדה, שניסתה להגיב בעצמה ולא הצליחה. היא ביקשה לפרסם בשמה את התגובה לפרסומת:

    במילה אחת, איכס!
    בשתי מילים, נמאס מהם!
    ולמה? כי החיוך הזחוח של הארז מוציא אותי מדעתי, בדיוק כמו שאר הצוקרמנים
    שכמו אומרים בחיוכם המתנשא: אנחנו יודעים שאתם יודעים שאנחנו עובדים עליכם/משטים בכם וכו', ובכל זאת אנחנו ממשיכים בכך. למה? כי ככה בא לנו.
    בשלוש מילים, זה מרגיז אותי!
    כי הביטויים החמדמדים האלה ייתקעו כאן משום שהם בשימושם של הברנז'אים וקובעי הטעם המפוקפקים הללו.

    פורסם ע"י batem | 23 במרץ 2011, 13:40
  13. או, אהבתי את "תשאירו את זה לי". כשראיתי את הפרסומת (בזכות הקישור; אני לא צופה בטלוויזיה הישראלית לסוגיה) חשבתי לעצמי שבמחוזותיי היו אומרים "ידוע ובטיפול". אבל אף אחד לא אומר "אני על זה". למעשה אם לא הייתי מתרגמת בחזרה לאנגלית לא הייתי מבינה מה רוצים מחיי ולמה הכוונה. פשוט עילגות לשמה. מסכימה מאוד גם עם שאר הדברים שכתבת ברשומה.

    פורסם ע"י trilliane | 23 במרץ 2011, 20:11
  14. היי אינגה, עכשיו גם הקשבתי לפרסומת הזו, ולא רק ראיתי אותה כמו קודם, ואני מודה שלמרות שיש לי קשר כלשהו לתרגום לא הייתי מבינה בכלל למה הם מתכוונים ב'אני על זה', זה כל כך תלוש …

    פורסם ע"י מרב | 24 במרץ 2011, 14:01
  15. וואו.
    אין לי ממיר בבית, לכן אני גם לא נחשפת לפרסומות – טובות או רעות – אבל וואו.
    בסיוטים הכי איומים שלי לא חשבתי שמישהי יחשוב אפילו לשנייה לתרגם את I'm on it ל"אני על זה".
    אני גם חייבת להגיד שאם הייתי רואה את הפרסומת בלי לקרוא קודם את הפוסט, לא הייתי מבינה מה היא אומרת. בעיקר כי קשה לי להאמין שזה באמת מה שהיא אומרת 😐

    פורסם ע"י איריס | 24 במרץ 2011, 14:18
  16. כשראיתי את הפרסומת המדוברת לראשונה, לא הצלחתי, סתומה שכמותי, להבין מה המשמעות של "אני על זה". לא הבנתי על מה היא, מה זה אותו זה, ולמה היא צריכה להיות עליו…אני מכירה מספר סיטואציות בחיים שיכלתי להשתמש ב-"אני על זה" אף לא אחת מהן התאימה לתשדיר.
    ובכלל אני מסכימה איתך. חייבת לציין שלא הבנתי את העף לי הסכך (סוכות עכשיו?)? אבל כנראה שזו תוצאה של אי צפייה בראליטי למינהן וסירוב לאמץ את הסלנג כשפת בסיס

    פורסם ע"י sivi | 27 במרץ 2011, 12:00
    • היי sivi, ברוכה הבאה לבלוג!
      את לא היחידה שהיה לה קשה להבין מה זה "אני על זה…" ו"עף לי הסכך" זה במובן של התלהבתי, ככל שאני מבינה.
      אני דווקא אוהבת סלנג :-).

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 27 במרץ 2011, 12:46
  17. קודם כול, שמחה להצטרף לקוראי הבלוג שלך ומכה על חטא, ואף על מחדל, שהדבר לא נעשה קודם! "אני על זה" דווקא הצחיק אותי, כי זה משהו שבת זוגי דוברת האנגלית אוהבת לומר – אבל באנגלית! ואם אני אשמע אותה אומרת את זה בעברית, אני אעקם את אפי ואגיד לה שבעברית זה לא נשמע טוב. אז יש לי עוד סיבה להתעצבן: אם היא תראה את הפרסומת הזאת (אין לנו שידורי טלוויזיה), היא תחשוב שזה לגיטימי… גררר… מה שאותי מעצבן כל פעם מחדש זה הצירוף "היכן ש…", מין שעטנז מוזר של טעות בעברית, יחד עם שפה תרגומית ועם ניסיון להעלות משלב. להעלות משלב, אבל עם טעות. וזה מה שצורם כאן כל כך. במיוחד כשיש שתי חלופות מצויינות: "איפה ש…" כאמור, בשפה מדוברת. "במקום שבו", או "במקום בו" במשלב הגבוה יותר.

    פורסם ע"י דנה ג. פלג | 3 באפריל 2011, 13:27
    • היי דנה, ברוכה הבאה!
      כן, לכל אחד מאיתנו יש צירופים שמעצבנים אותו, ומי שלא עוסק במילים לפרנסתו (או כתחביב) בדרך כלל הרבה פחות רגיש לזה.
      העלאת המשלב מאוד אופיינית, במיוחד העדפה של מילים "מהודרות" על פני מילים קטנות – "במידה ו/ש…" במקום לומר פשוט "אם",
      או "על אודות" במקום לומר פשוט "על".

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 3 באפריל 2011, 15:21
  18. קצת לא קשור – אבל למישהו יש העתק של הפרסומת עם כתוביות לאנגלית? יש לי מישהו בסין שכל הזמן אומר "im on it" ואני רוצה להראות לו את הפרסומת הזו…

    פורסם ע"י משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 10 באוגוסט 2011, 14:24

מעקב קישורים/Pingbacks

  1. פינגבק: בפוסט שלי שלוש המלצות, שלוש המלצות בפוסט שלי « בּלוֹגלוֹבּלי - 23 במרץ 2011

  2. פינגבק: לא נס ליחה « בּלוֹגלוֹבּלי - 23 במרץ 2011

  3. פינגבק: יש לנו זוכים! וגם חצי יומולדת « בּלוֹגלוֹבּלי - 8 באפריל 2011

  4. פינגבק: זרח וצלמונע לוקחים תמונה « דגש קל - 2 באוקטובר 2012

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

15% הנחה קבועה לקוראי הבלוג על כל המדריכים והמפות של "העולם"

לחצו על התמונה כדי להיכנס לאתר ולזכות בהנחה

%d בלוגרים אהבו את זה: