רגע לפני שאני מסיימת לכתוב פוסט טיולים ארוך ממסע השורשים שלי בגיאורגיה (AKA גרוזיה), עלה בדעתי שסיפרתי לכם במיני-ביו על הפֶטיש שלי לתיקים ולנעליים (וגם לצורכי כתיבה, שאינם מיוצגים כאן מפאת רוחב היריעה), אבל לא טרחתי להציג הוכחות. אז הנה כמה תמונות שצילמתי בסמרטפון החדש שלי. טוב, נו, צלמת גדולה אני לא (בניגוד לגיסתי המוכשרת קרן), אבל תמונה אחת שווה וגו'.
התמונות שלהלן הן מדגם מייצג בלבד. לא היתה לי סבלנות לצלם גם תיקים שחורים ופשוטים , תיקי מסמכים, תיקים למחשב (יש לי המון!) ועוד. וגם לא רציתי להטריד אתכם עם כל המגפיים, נעלי ההתעמלות (גם כחולות ואדומות), כפכפי האצבע (קרוקס מומלצים ביותר) ושאר נעליים פשוטות (שחור לבן וחום) שאני נועלת ביום-יום (חוץ מזוג אחד שהשתרבב לתמונה). למותר לציין שאת כל הזוגות שתראו בתמונה נעלתי רק פעם/פעמיים/שלוש. כל מי שמכיר אותי יודע שגם בתיקים (ובמחברות) אני מואסת מהר מאוד.
אז יש אספני בולים, ויש גם אספני מכוניות. אני אי-שם באמצע, אספנית תיקים ונעליים (ומחברות).
- תיקים מחו"ל 2 – הרכישה האחרונה, ממוזיאון נורמן רוקוול שבסטוקברידג'
- תקופת התיק הגדול ומלא הכיסים 1
- תקופת התיק הגדול ומלא הכיסים 2
- התקופה הוורודה
- תחילתה של תקופת הנצנצים
- תקופת הנצנצים מגיעה לשיאה 2
- תקופת הנצנצים מגיעה לשיאה 1
- תיקים מחו"ל 1 – הסגול מוורמונט, החום/כתום (הוא דו צדדי) ממוזיאון דאלי בפיגרס
- נעליים קונים מהר… ונועלים מעט.
- גולת הכותרת: טה-דה! נעליים סטייל קרי ברדשו. יפות-יפות, אבל בלתי נעילות בעליל.
אוי… כמה מוכר.
גם לי יש מיליון תיקים, והיו יכולות להיות לי גם מיליון נעליים, אבל זה באמת כבר תחביב יקר מדי – ואני לא נועלת נעליים שלא נוחות לי.
אז OMG לך על נעליי הקארי ברדשו שלך, הן נראות מהממות ולא נוחות באותה מידה 🙂
כנראה שחצי מנשות העולם הן בעצם אספניות כפייתיות של תיקים ונעליים, ואני ממש לא היחידה.
והנעליים האלה יותר לא נוחות מאשר מהממות, האמת.
אני כנראה מהחצי השני, כי סוג השופינג השנוא עליי הוא קניית נעליים – שלא לדבר על זה שאני לא יכולה לדמיין אפילו למה לקנות נעליים שלא נוחות לי (ועקבים אני בכלל לא סובלת). בעצם כמעט להפך: היה לי זוג נעלי ספורט של אדידס שנעלתי כשלוש שנים, גם אחרי שהתחילו להתמרטט ולהקרע, פשוט כי לא הצלחתי למצוא זוג נעליים אחר שיהיה לי נוח באותה מידה.
אמנם בכל זאת יש לי לא מעט זוגות נעליים (לא המון, אבל בכל זאת לא מעט), אבל זה פשוט כי אני לא כ"כ זורקת דברים לפח באופן כללי, אז גם נעליים וסנדלים וכו' נצברים אצלי.
אז את באמת החצי השני… אני שונאת לקנות בגדים כי אני לא אוהבת למדוד, נעליים הרבה יותר קל.
אני תמיד בעד לזרוק כמה שיותר, אבל גם אצלי הצטברו המון בגדים, נעליים ותיקים שמן הסתם כבר לא יראו אור יום… אולי הגיע הזמן להתחרע על חדר הארונות.
הי איריס, אתמול ראיתי משהו שתרגמת! ישבתי עם אחותי ואבא שלי וראינו את הסרט (סדרה?) על השוקולד של ווילי, ופתאום בסוף ראיתי את השם שלך בקרדיט ואמרתי 'הי, אני מכירה אותה!'. 🙂
מיני סדרה דוקומנטרית, כן.
תרגמתי אותה ממש לקראת סוף ההיריון, אז אני מתנצלת מראש על כל הטעויות והשטויות שבטח יש שם 😀
ואגב, אל תביני אותי לא נכון – אני אמנם אוהבת לקנות תיקים, אבל אני לא קונה. אני כבר כמה שנים טובות עם אותו תיק ואותן נעליים ואני מרוצה מהנוחות שלהם. מדי פעם אני משלה את עצמי שיהיה לי נוח בנעלי "יציאה", אבל מהר מאוד אני מגלה שלא. ושאין דבר כזה "נעלי יציאה נוחות".
אל תדאגי, לא היו שטויות רציניות. 🙂 העיקרית שאני יכולה לזכור עכשיו היא כשבטעות תרגמת a heavy chocolate pudding למשהו עם 'פודינג שוקולד', במקום קינוח, וזה באמת ממש בקטנה (לא הייתי שמה לב בכלל אם לא הייתי כזו נוקדנית. וחובבת קינוחים). מסוג הדברים שאת מתרגמת בקלות ובשמחה ומתישהו אח"כ את רואה ואומרת לעצמך 'אוי, מה כתבתי?'.
יש לי פחות מחצי מליון תיקים, כי אני מה-זה מתאפקת. החצי השני אצל שתי בנותי.
אני חולה על נעליים, אבל הפסקתי מזמן לקנות ולנעול נעלי עקב… נועלת רק נעליים נוחות. לעומת זאת אני בוהה ונועצת מבטים עורגים בכל חנות נעליים בדרך חזרה הביתה משעור התעמלות פעמיים בשבוע…
גם אני למדתי שיעור באיפוק בזמן האחרון, למרות כל הקושי.
מזל שאצלי אין חנויות נעליים בדרך הביתה משיעור התעמלות 🙂
הילדים שלי כבר למדו: אם יוצאים אתי אל הקניון/לשיטוט ברחובות, הם בצד של חלונות הראווה, יען כי אני נתקעת מול (או פולשת אל) חנויות ספרים, תיקים ונעליים וקשה מאוד להזיז אותי משם… (ואם אני מצליחה לחדור אל חנויות מסוג הפנינג או אופיס דיפו, אפשר למצוא אותי מול מדפי הפנקסים למיניהם… רצוי כאלה בכריכה קשה ונייר איכותי)
אשר לתכל'ס: אני חורשת שנים על נעלי נוחות (כן, כן, גם קרוקס!) ותיקים פשוטים למראה (גם אם לא זולים במיוחד), כך שאוסף גדול אין לי, אבל התשוקה אליהם אינה חולפת.
אכן כן.
ובגלל זה בדיוק זה פֶטיש, כי אם אתן חושבות שאני באמת מסתובבת ביום-יום עם התיקים או עם נעלי העקב הקטלניות האלה, אתן טועות.
אבל התשוקה קיימת.
אוי, תודה! אני אראה את הפוסט הזה ליואב מיד, שידע שאני ממש במצב סביר לעומת חברתי המשוגעת!
(אני קונה רבע ממך, והוא במצב של הלם תמידי מהכמויות)
איזה כיף להיות קצת משוגעת 🙂
ולפחות תכשיטים אני לא קונה – אני לא טיפוס של תכשיטים (התיקים שלי מספיק צעקניים גם ככה) – אז אני חוסכת הרבה כסף, אקצ'ואלי.
גם אני חוסכת את כל הכסף הזה, ואז מוציאה אותו על מחברות. המון המון מחברות.
(אני יודעת, גם כאן אנחנו חולקות פטיש)
אוי תיקים, אני אוהבת תיקים. כמה מאושרת הייתי כשמצאתי בדיוק את התיק המתאים לאוניברסיטה ועוד של osa שאני ממש אוהבת (מיוצר ע"י מישהי בשם אסנת, נדמה לי, שלא מרבה למכור במיוחד מאז חזרה בתשובה או משהו כזה), שחיכה לי בחנות מקומית, כמו על פי הזמנה.