חברותיי האמריקניות, וגם אנשים שאני פוגשת בדרך, בוודאי חושבים שאני עוף מוזר:
1) האנגלית שלי אמנם שוטפת (את המילים הפשוטות ביותר אני שוכחת לפעמים, ומצד שני יכולה לתקוע באמצע משפט מילה כמו discombobulated), וגם בסלנג המקומי אני די טובה, אבל יש הרבה מאוד שמות של מאכלים בתפריטים ושל כל מיני אמריקניזמים שצריך לתרגם לי.
2) אני הולכת לישון בשעה נורמלית מאוד (23:00), במיוחד מחוץ לערים הגדולות (במדינות כמו ורמונט או דרום קרוליינה), ובכל זאת אני נחשבת "ציפור לילה", כי כולם הולכים לישון בתשע.
3) לא משנה כמה זמן אהיה כאן, קשה לי להתרגל לעובדה שיוצאים לאכול ארוחת ערב בחמש וחצי, עם כל הזקנים והמשפחות עם ילדים. כנראה שאני ים-תיכונית בנשמתי, אחרי הכול.
4) כולם ודאי חושבים שאנחנו חיים בארץ במדבר צִיה, בלי חנות אחת לרפואה, כי אני מתלהבת מכל סניף של בארנס אנד נובל, ומתקתקת במצלמה כמו תייר יפני אחוז אמוק אפילו בסופרמרקטים.
טוב, יש סיבה לכך שצילמתי את התמונות בסופר. בעקבות ססטוס שפרסמתי בפייסבוק על ההיצע העלוב בסופרים שלנו, לעומת ההיצע בארה"ב, החלטתי להביא דוגמאות מהשטח.
5) אני היחידה שצופה באדיקות בכל העימותים הטלוויזיוניים, לקראת הבחירות הממשמשות ובאות, ואילו מסביבי נדמה שכולם אדישים לגמרי.
[בעניין הבחירות, כדאי לקרוא את המאמר המצוין גם באמריקה לא אמריקה (מאת מיכאל זכים, באתר קומ.פרס), כדי להבין אולי מדוע הם אדישים – או מיואשים?]
אבל אתם יודעים מה, זו לא אני, אמריקה, זו את. את העוף המוזר. להלן כמה ממוצגי התביעה:
ברכת שלום נוסח הדרום, בכניסה לבית-הכנסת של סאוואנה, שנבנה משום מה כמו כנסייה… ראו מוצג התביעה ב'.
חזית בית-הכנסת בסאוואנה
אם החזייה לוחצת, אפשר פשוט להרים את היד ולקטוף אחת מהרחוב… עדיין בסאוואנה, ג'ורג'יה
סתם חשבתי שזה משעשע (עדיין בסאוואנה, ג'ורג'יה)
והדברים שרואים בדרכים, כשנוסעים 18 שעות (לא רצוף) מוורמונט לדרום קרוליינה.
מה הטנק הזה עושה באמצע עיירה שלווה בוורמונט?
וגם מה הלאמה הזאת עושה כאן בוורמונט? האמת היא שבביקורי הקודם ראיתי אפילו גמל. אולי זו היתה פאטה מורגנה (געגועיי למדבר הציה?)
תערוכה שמוקדשת למסע בזמן ולסטימפּאנק… הממ, לזה ודאי לא ציפיתי כשביקרתי במוזיאון הפתוח שלבורן, מחוץ לברלינגטון, ורמונט.
האמריקנים משעשעים את עצמם עם כל מיני פסטיבלים שונים ומשונים… הפעם זה פסטיבל שנקרא The Big Buzz Chainsaw Festival, ובמוצג התביעה הבא תראו את אחת התוצאות (הכול למכירה, כמובן).
ולקינוח, עוד כמה ברכות שלום, על הקיר של חנות המזכרות במנזר (priory), ליד ווסטון, ורמונט.
מחר לפנות בוקר מסתיים פרק דרום קרוליינה במסע הנוכחי, ומתחיל הפרק הרביעי והאחרון – סן דייגו, הִיר אַיי קאם. מאוד מקווה להמשיך ולעדכן.
בּלוֹגלוֹבּלי 
אז פריפריה זה שם?
תמשיכי לכתוב ולעדכן אותנו, אינגה, זה מרתק.
פורסם ע"י אלירז | 22 באוקטובר 2012, 16:55אני דווקא חשבתי שההיצע בסופרמרקטים שם (נכון לביקורי בארה"ב, שבכל זאת היה אי שם ב-1997) היה ממש עלוב – אם משווים בתחום הגבינות למשל, או הלחמים והמאפים שהם גם באיכות טובה יותר בישראל. אז כן, יש להם יותר היצע בפירות ובירקות חתוכים וקלופים (חלילה שיבזבזו חמש דקות על חיתוך), מה שרק מעיד בעיניי על כך שירקות פחות נחשבים בתפריט האמריקאי.
פורסם ע"י יעל | 22 באוקטובר 2012, 17:27לא את המוזרה… אמריקה זה דבר מוזר….
ואגב אנגלית – אני למשל לא מדברת באנגלית בצורה שוטפת. אני תמיד נעצרת/חושבת/בטוחה שהאנגלית שלי דפוקה – למרות שהוצאתי פטור לאנגלית לתואר שני בבחינת המיון (ישראלית ;-))
בעלי לעומתי מדבר אנגלית שוטף בלי להסס (אנגלי במקור…)
אבל… כשצריך לעזור בשיעורים באנגלית, או לפרש מילים אני זאת שמצליחה בזה ולא הוא….
הזוי…
פורסם ע"י חוטהשני | 22 באוקטובר 2012, 17:49אינגה, אין ספק. הם המוזרים פה. לא את. בטח שמת לב מה הם אוכלים לארוחת בוקר, למשל. וכן, גם אנחנו – תיירים לשבועיים – צופים ממש ברגע זה בעימות. במסעדה שממנה יצאנו לפני כשעה הם צפו בעניין רב באיזה משחק בייסבול.
מה אנ׳יגיד לך, אין ספק שאני אוהבת להיות תיירת באמריקה. אני ממש נהנית מהחופשה כאן. אבל… הם באמת קצת משונים , האמריקאים האלה.
פורסם ע"י Sara Mani-langfus | 23 באוקטובר 2012, 4:31כבעל זכות הצבעה בארה"ב וכמי שמתכוון לממש זכות זאת, אני נמנע מצפייה בעימותים ובתעמולת בחירות כלשהי ולא מתוך אדישות אלא מתוך סירוב ללכת שולל אחרי אחיזת עניים והעמדות פנים. למרבה הצער, רבים מדי נופלים בפח.
ולמי שסקרן לדעת, אומר שאני ומשפחתי מתכוונים להצביע עבור ברק אובמה.
פורסם ע"י הרצל | 23 באוקטובר 2012, 4:41לא יודעת, האנשים שדיברתי איתם נשמעו לי די מיואשים מפוליטיקאים באופן כללי. ותודה על השיתוף 🙂
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 באוקטובר 2012, 0:23לאמריקאים יש כל מיני מוזרויות מצחיקות ומשעשעות. אבל דווקא בית הכנסת הוא לא אחת מהן – בתור מי שלמדה אמנות יהודית, אני יכולה להגיד לך שתמיד יהודים בנו את בתי הכנסת שלהם כחיקוי של בתי התפילה המקומיים בתקופה…
פורסם ע"י danagpeleg1 | 23 באוקטובר 2012, 9:11צודקת, ובכל זאת מפתיע.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 באוקטובר 2012, 0:22אבל מה עושים האמריקנים כשאת אומרת discombobulated?
פורסם ע"י pfriedmann | 23 באוקטובר 2012, 20:21לומדים מילה חדשה??
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 באוקטובר 2012, 0:21כי כולם הולכים לישון בתשע. can you say when they wake up and more importent when they open first time the radio or tv or the paper? thanks.
פורסם ע"י nachum | 24 באוקטובר 2012, 8:56כן, זו היא, לא את ולא אני.
רק לפני פחות מחודש חזרתי מארה"ב. האוכל שם ממש "לא מלהיב" במלים עדינות. נכון שיש מגוון גדול, אבל השילובים האמריקניים מוזרים, מיותרים ועתירי קלוריות עד מאוד. בשנה שעברה גם אני התלהבתי מירקות ופירות חתוכים בסופרמרקט ואף כתבתי על כך (http://sciencetrans.wordpress.com/2011/11/12/%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F/). אחרי שפרסמתי את הרשומה אמרה לי בתי היקרה "מה את מתלהבת, בת"א זה קיים מזמן". הרגשתי קצת מטופשת…
הלחם האמריקני מאוד לא לטעמי, רך ו-fluffy. אבל לפחות הברווזים באגם אהבו אותו מאוד… אני, לעומת זאת, מאד נהניתי לאכול במסעדת Izik Hagadol בשדרות ונטורה באנסינו (LA). זו מסעדה מזרחית כמוה יש המון בארץ. כל כך נהניתי לאכול את הפיתה העירקית שלהם!
המשיכי לעשות חיים ולשתף אותנו בחוויות.
פורסם ע"י צביה | 25 באוקטובר 2012, 15:43בשני דברים אני מקנא בך:
1) בגלל שזכית להיחשף למקומות הללו
2) בגלל שיש לך אנגלית שוטפת 🙂
פורסם ע"י איציק | 26 באוקטובר 2012, 22:19