חברים, כולנו בסכנה. ולא רק המתרגמים או העורכים שבינינו, שספונים בביתם כל היום. כל מי שמעביר חלק ניכר מהיום מול המחשב. כן, גם אתן, נשות ההייטק, גם אתם מנהלי המשרד. אבל לפני שאסביר לכם למה… יש חוב קטן שאני חייבת לעצמי:
תמיד רציתי לומר את המשפט הזה, והנה סוף-סוף ההזדמנות שלי (אז מה אם החיבור רופף מאוד, אז מה אם הוא נמצא רק בראש הדפוק שלי. זה הבלוג שלי. מותר לי).
Molly, you in danger girl…
[המנחשים נכונה מאיזה סרט לקוח המשפט יקבלו שיר במתנה]
ונחזור לענייננו. במגזין המקוון של הכללית נתקלתי בכתבה אני, המחשב והתקף הלב. הנה כמה מממצאיו העיקריים והמדאיגים:
"החוקרים מצאו שאנשים שבילו את מרבית שעות היממה בישיבה, היו חשופים למוות מוקדם כתוצאה מהתקף לב ב־54 אחוזים יותר בהשוואה לאלה שבילו פרקי זמן קצרים יותר בישיבה…"
ואם לא די בכך, מסתבר שהסכנה לנשים גבוהה פי שניים! היי, זה לא הוגן!
"ישנן אמנם לא מעט בעיות בריאות הקשורות הן לעמידה והן לישיבה, אך שום תנוחה אינה מושלמת. כמובן שבישיבה שורפים פחות קלוריות מאשר בעמידה או בתנועה קלה, אבל עלייה במשקל היא לא הסיבה העיקרית שבגללה ישיבה ממושכת מזיקה לבריאות…"
מסתבר שהישיבה עצמה היא שמזיקה, עוד יותר מחוסר התנועה. אז מה עושים, חוץ מאשר להחליף מקצוע?
"התשובה הנכונה מגיעה משינוי בסביבת העבודה. "התנוחה הטבעית", כפי שהיא מכונה על ידי סוכנות החלל האמריקנית (NASA), היא מעין חצי הדרך שבין ישיבה לעמידה…"
ובמילים אחרות, קונים שולחן עמידה – שולחן מתכוונן כזה שעולה ויורד כך שאפשר לפעמים לעמוד ולפעמים לשבת. מסתבר שיש שולחנות כאלה גם בארץ, אבל הם לא זולים. ראו למשל את השולחן הזה –
דגמים נוספים יש גם כאן. אבל מה עושה מי שלא יכול להרשות לעצמו את השולחן המצ'וכלל הזה? המלצות נוספות בכתבה הן כמובן להיות פעילים יותר –
√ קחו שתי הפסקות כל שעה. גשו למתקן המים הקרוב ומזגו לעצמכם כוס מים. במקום לשלוח מייל למשרד השכן, פשוט קפצו לשם והחליפו מילה עם עמיתכם.
√ מדברים הרבה בטלפון? למה שלא תעשו זאת בעמידה? ואם אתם מדברים בטלפון הנייד אולי תעשו זאת תוך כדי צעידה קלה? המלצת הגורמים המקצועיים לכל מי שמעוניין לטפח את בריאותו היא לצעוד כעשרת אלפים צעדים ביום. וכן, כל צעד נחשב.
וזה מזכיר לי משהו שקראתי לפני כמה חודשים על טרנד חדש של עבודה מול מחשב תוך כדי הליכה על הליכון. נו, טוב, בשביל זה צריך חדר עבודה גדול יותר (ואולי גם עוד משכנתא).
חברתי ענבל שגיב שלחה לי קישור לכתבה נוספת בנושא. תודה, ענבל! הרעיון יצירתי, ואהבתי במיוחד את הפיטבול! הנה התמונה:
בּלוֹגלוֹבּלי 
מה ז'תומרת? וופי גולדברג לדמי מור ב"רוח רפאים".
פורסם ע"י אסנת | 16 במאי 2011, 15:53אכן! את זוכה בפרס 🙂
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 16 במאי 2011, 18:17תודה! אחד השירים הכי ממיסים, אם לא ה-!
פורסם ע"י אסנת | 16 במאי 2011, 20:58אוי ויי, אני כל כך יודעת שאני יושבת יותר מדי… הגב שלי צועק עלי כל פעם שאקום כבר ואתמתח ואזוז טיפה. ובאמת אני מוצאת את עצמי מנצלת כל מיני הזדמנויות כמו שיחות טלפון קצרות כדי לעמוד או להתהלך בחדר. התחלתי אפילו לאכול בעמידה לפעמים. פשוט אי אפשר לשבת כל הזמן, אפילו בטטה כמוני לא יכולה…
פורסם ע"י דּוֹדָשְלָהּ | 17 במאי 2011, 5:40לאכול בעמידה זה לא טוב, דודשלה. האוכל ירד לך לרגליים.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 18 במאי 2011, 13:46ציפיתי שתגידי את זה…
מה שכן, אם האוכל ירד לי לרגליים זה חיובי. בדרך כלל הוא יושב לי על המתניים 🙂
פורסם ע"י דּוֹדָשְלָהּ | 18 במאי 2011, 17:47ויש עוד סכנה קטנה – מחסור בוויטמין סי. אנחנו לא רואים מספיק שמש! בארצנו השטופה!
היתה לי פעם תוכנה שאילצה אותי להפסיק לעבוד כל רבע שעה כדי לנער את הידיים ולעשות קצת תנועות (ומסתבר שגם צריך לקום). אולי מישהו יודע איך קוראים לה? היא היתה מעצבנת נורא אבל יעילה ביותר (היתה משתלטת על המחשב ומשתקת אותו לדקות אחדות).
פורסם ע"י נרי סבנייה | 18 במאי 2011, 6:45טוב, אני לא מחובבי השמש, אבל זה נכון.
אני לא מכירה את התוכנה, אבל יש היום כל מיני אפליקציות חדשות. אני משתמשת ב-Paymo, מתזמנת את שעות העבודה וכל שעה קמה לפחות לכמה דקות.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 18 במאי 2011, 13:46מחסור בוויטמין די, כמובן.
פורסם ע"י נרי סבנייה | 18 במאי 2011, 6:46