הבוקר חיכיתי למים שירתחו, להכין לעצמי ג'ארה של קפה. ברקע התנגן להיט דאנס והתחלתי לרקוד. נזכרתי בימים ההם ובזמן ההוא, כשמֶמֶ ואני היינו קמות כל בוקר, שמות מוסיקה – מדונה מתוך Ray of Light המעולה וגם Lord of the Dance – מקדמות את פני היום… לא בברכת השמש, בריקוד השמש.
גם אז חשבתי שאני עמוסה. היום אני יודעת שלא. היום זה מרוץ אמיתי. לסגור את כל הקצוות הפרומים, והם כל כך רבים, לפנות את השולחן, לשחרר את המוח מהנטל הזה, להתכונן לנסיעה הקטנה (עוד שבוע רומא) ובעיקר לנסיעה הגדולה (שלושה חודשים בוורמונט), לקנות, לסדר, לארגן, לפנות, לכתוב, לשלוח, לשלם, להחזיר, לפגוש את כולם, להקדיש זמן למשפחה לפני שאני עוזבת אותם לשלושה חודשים.
אני הולכת לנצל את השהות הזו לא רק לעיצוב הגוף אלא לחשבון נפש, לכתיבה, לארגון מחדש. כמו בשיר הזה מתוך המחזמר של באפי, גם אני רוצה לשאול את עצמי: Where do we go from here?
חברתי ננסי בראון, ששוהה כעת בגרין מאונטן ומחכה לשובי, כתבה הבוקר – It is the mind that makes the body. את אמרות השפר האלה היא לומדת משקיקי התה שהיא שותה שם (חוש הומור ננסי טיפוסי; היא ג'ינג'ית וחייכנית, קצת כמוני). אני קוראת את הפוסטים שלה ומרגישה את השינוי העצום שמתרחש אצלה. גם אני מקווה לחזור משם אינגה מודל משופר, כזה שלא מתיישב ליד המחשב ומתחיל להקליד עוד לפני שהתעוררתי, כזה שמקדם את פני היום בריקוד שמש סוער.
בּלוֹגלוֹבּלי 
השיר היפה מבאפי הזכיר לי את השיר הזה, מתוך "פוקהונטס II":
שיהיה בהצלחה…
פורסם ע"י דנה ג. פלג | 12 במאי 2011, 10:47איזה יופי, לא הכרתי.
ותודה, דנה!
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 12 במאי 2011, 13:55אינגולי! כיף לקרוא את הגיגייך 🙂
מדי פעם אני נזכרת בבקרים האלה שלנו, עם הריקודים הסוערים שפתחו את היום, ואני מתגעגעת… משהו דומה אני מנסה לעשות עם מיה בתי, כל בוקר אנחנו מאזינות למוזיקה אבל לא ממש רוקדות, לפעמים כן.
מתי נלמד להעריך את מה שאנחנו עושות בכל רגע נתון, במקום רק להוסיף עוד ועוד מטלות להיום ולמחר, ולרדוף אחרי מה שעדיין לא הספקנו לעשות?… בואי לפחות ניפגש לזמן קצר לפני שאת נוסעת!
נשיקות,
ממ
פורסם ע"י מֶמֶ | 12 במאי 2011, 22:39מקווה שניפגש… שלחתי לך כמה הצעות.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 13 במאי 2011, 9:27גם אני נאבקת בעצמי, בפיתוי לרוץ למחשב עם הקפה של הבוקר במקום להרשות לעצמי את הזמן – לא לריקוד שמש סוער (אני לא כזאת אנרגטית) אבל לשבת בשקט עם הקפה ולהסתכל על החוץ, ליהנות מהיופי של השמיים והצמחים והציפורים. עשר דקות ככה ואני מרגישה הרבה יותר טוב. והאימייל ופייסבוק וכו' הרי לא יברחו בינתיים 🙂
פורסם ע"י דּוֹדָשְלָהּ | 13 במאי 2011, 2:35זאת המטרה שלי… להגיע למצב שבו האימייל והפייסבוק יחכו.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 13 במאי 2011, 9:28