היו ימים

אם לא קראתם את המאמר שפורסם אתמול בתרבות וספרות של "הארץ", אל תפספסו. זו פנינה אמיתית, לגזור ולשמור (או להדפיס ולשמור).

נדמה שמאז השתנה הרבה –

היו ימים שראש ממשלה בישראל עסק לא רק בהטלאת קרעי הקואליציה שלו ואפילו לא בניהול מדיניות החוץ והביטחון, אלא התפנה לעמוד בראש צוות היגוי שקבע אילו יצירות של גדולי הוגי הדעות בעולם יתורגמו לעברית.

אבל מצד שני, הרבה מהסוגיות והתהיות נותרו זהות. להלן כמה ציטוטים נבחרים.

הלקין מעלה את בעיית התרגום. יש צורך לדאוג לדור חדש של מתרגמים, כי הדור הקודם הולך וכלה…

בן-גוריון סיפר לנוכחים כי פרופ' אלכסנדר פוקס הדאיג אותו, משום שהסביר לו כי מתרגם מנוסה יכול לתרגם בשנה רק שני מחזות קלאסיים, והקצב נראה לו אטי…

והנה עוד שאלה מרכזית –

הלקין חזר והעלה את סוגיית המתרגמים, ולרגע השתררה אווירה מבודחת:
בן-גוריון: 'אפשר ללמוד איך לתרגם?' 
הלקין: "הסופר שניאור אמר דבר יפה על תרגומים: כל תרגום, אפילו הטוב ביותר, מול המקור הוא מעין עוף מטוען (מפוחלץ), שבמקום עיניים מכניסים לו אלמוגים מבריקים".

זוכרים את הפוסט שלי טשרניחובסקי היה עושה את זה טוב יותר? מסתבר שגם אז נדרשו כולם לאותה שאלה בדיוק.

ייתכן, הוסיף בן-גוריון, שלא נמצא את המתרגם הטוב ביותר. הוא לא נבהל מכך וגם לא מודאג מכך שבעוד שלושים שנה יימצא מתרגם טוב יותר. אשר לעבר, הוא הוסיף, לא תמיד נולד איש כמו טשרניחובסקי.
בובר לא הסכים עמו: "אילו הייתי העורך, לא הייתי מקבל את 'קאלוואלה' (האפוס הלאומי הפיני) של טשרניחובסקי, מפני שהוא לא תירגם זאת משפת המקור, פינית".
בן-גוריון הסתייג: "אולי מוטב שיהיה תרגום לא כל כך טוב מאשר לא יהיה תרגום כלל".

ולסיכום, עוד קצת מדבריו של בן גוריון –

כל אלה יש להריק לעברית חיה ומועשרת של תקופתנו על מנת שיישמר הריח והטעם של המקור ויתלבש בלבוש עברי הולם טבעה ונשמתה של לשוננו העברית.