מעורב ירושלמי

חזרתי הביתה, אבל לפני שאשקע בחזרה בחיי היומיום, הנה עוד כמה רסיסי התרשמויות מיריד הספרים הבינלאומי, וליתר דיוק מהאירוע המרכזי (לפחות מבחינתי) – המפגש בין אומברטו אקו לא.ב. יהושע במסגרת הקפה הספרותי. ממש על קצה המזלג:

* מצד אחד שמחתי לראות שהמקום היה מפוצץ שעה ארוכה לפני תחילת האירוע… אנשים גדשו את המדרגות והקרינו את האירוע גם על מסך גדול בקומה העליונה, שהיתה גם היא מלאה מפה לפה. מצד שני, לא ניתנה לי הזדמנות להתקרב אליו, וזו היתה עבורי אכזבה גדולה.

* הופתעתי לגלות שיש הרואים באומברטו אקו סופר בינוני או תיאורטיקן חסר-פשר (שתיים מההערות ששמעתי מפי באי היריד שאיתם שוחחתי עליו). לא כל ספריו הם ספרות גדולה, אבל בעיניי לפחות שם הוורד הוא יצירת מופת. על המטוטלת של פוקו אחווה דעה בהזדמנות אחרת, אני קוראת אותו (שוב) עכשיו. אתם מוזמנים כמובן להביע את דעתכם, אשמח לשמוע אותה.

* עם כל הכבוד לא.ב. יהושע (ויש כבוד), הוא לא היה מנחה מוצלח במיוחד: שוב אותה אנגלית חצצית, ובנוסף לכך הוא גם טלטל את המיקרופון מצד לצד עד שבקושי שמענו את דבריו. טוב שטרחו עובדי המקום להגביר את הווליום ברמקולים אי-שם באמצע האירוע.

* עוד יותר מזה, יהושע היה מנחה משעמם. מזל שאקו החביב תיבל את השיחה פה ושם בכמה התבדחויות (לדבריו, הוא החל לכתוב בגיל מאוחר – חמישים – כשרוב הפרופסורים נוהגים למצוא לעצמם איזו בלונדה צעירה בלרינה לברוח איתה למקסיקו סיטי).

* נכון שאקו כתב לאחרונה ספר על אנטישמיות ועל הפורוטוקולים של זקני ציון (בית-הקברות של פראג),  אבל הספר עדיין לא תורגם לעברית כך שאיש בקהל לא קרא אותו. חוץ מזה, אני גם לא אוהבת את ההתעסקות חסרת-הפרופורציות בשאלות הקשורות לעם היהודי בכל שיחה עם אורח זר. היטיב לומר את זה רוברט כהן, אחד מאורחי הקפה הספרותי ביריד, כשהודה שאיש לא שואל אותו בשום מקום "מה דעתך על הארץ שלנו", חוץ מאשר אצלנו. א.ב. יהושע התמקד במשך דקות ארוכות בשנאת היהודים – ובשאלות כמו מה הסיבות לה, מה הרקע ההיסטורי שלה וכיצד הפכה בימינו לשנאת הציונות. בעיניי זה היה טיפונת ארוך מדי.

* למרבה המזל, אקו הציל את המצב כשחזר לנושא הכתיבה. בתגובה לשאלה על התיאוריה שעומדת מאחורי ספרו העיוני Opera Aperta ('היצירה הפתוחה'), הסביר שלפעמים הטקסט חכם יותר מהסופר, שלא תמיד נכון לשאול "מהי כוונת המשורר". הוא הביא אנקדוטה משם הוורד (סלחו לי שאינני זוכרת את הציטוט המדויק): בעמוד מסוים אומר וויליאם מבסקרוויל שהוא שונא חיפזון, אך כעבור שני עמודים בערך הוא נע "בחופזה"… כששאל אותו אחד הקוראים מה עמד מאחורי הסתירה כביכול, הסביר אקו שלא היתה פה שום כוונה עמוקה, אלא שבהגהה האחרונה נוספה לטקסט מילה אחת כדי שהעימוד ייצא מוצלח יותר, והוא אפילו  לא שם לב לסמיכות בין שני המופעים – כך שמדובר בעניין טכני גרידא.

לסיכום האירוע, אומברטו אקו הוא סמיוטיקן חשוב, חוקר בעל ידע עצום וסופר מרתק. המלצה שלי: רוצו עכשיו לשמוע את אומברטו אקו מתוודה באוניברסיטת ת"א. אם לא תתפסו מקום ברגע זה, תישארו בחוץ. זהו, נגמר, מקווה שהייתם. אבל אם פספסתם, הנה קטעים מהאירוע שנכחתי בו אתמול, בכתבה שפורסמה בטמקא: מי יכתוב את הרומן על ברלוסקוני? נפלה שם טעות, כמובן, כי הוא כתב את הרומן הראשון שלו בגיל 50, כמו שציינתי, ולא בגיל 15 (מצד שני, אני זכרתי שהוא דיבר על בלונדה, ובעקבות הכתבה תיקנתי לבלרינה).

ולסיכום שהותי המהנה בירושלים של זהב: איזה כיף היה לפגוש אתכן – ביחד ולחוד – חברותיי היקרות ערגה הלר, מאירה הס ואיריס שרף (מֶמֶ ואיריס, כיוון שנכחתן באירוע, אשמח לשמוע איך אתן התרשמתן. לא הספקנו לדבר על זה).

כיף היה לפגוש ולו לרגע קצר גם את עמיתיי המתרגמים ענת זיידמן ואליעזר נובודבורסקי, ואת עורכותיי היקרות גלית גולדרייך ויעל ינאי… אם שכחתי מישהו, אני מתנצלת מעומק לבי.

ותודה לשי סנדיק ולפשוט יעל (אשת המסתורין של בּלוֹגלוֹבּלי; השם המלא שמור במערכת :-)). נהניתי מאוד מארוחת הצהריים במסעדת קאנֶלָה – גם בזכות האוכל אך בעיקר בזכות החברה – ולאחר מכן מהסיור הקצר עם יעל בנחלת שבעה ובשוק מחנה יהודה.

לקריאה נוספת –

על היריד: יריד הספרים הבינלאומי בירושלים 2011 – סקירה בבלוג של ניימן 3.0.

על המפגש עם אקו בת"א: פְיַאסְקוֹ אצל אֶקוֹ ותובנות של סופר – סיכום מעניין בבלוג של שירלי פינצי לב