חיים בסרט

שלשום הייתי בסרט, וזה לכשעצמו הישג גדול. למה? כי פעם הייתי הולכת לכל סרט שעולה על מסך הכסף – הטוב, הרע והלא נורא – והייתי בקיאה מאוד בתחום, אבל היום זה קורה אחת לשנה, שנתיים או שלוש, ורק כשנותנים לי כרטיסים חינם (ולא בגלל שאני מתקמצנת). כך קרה גם הפעם, כי בזכות קשריי עם החלונות הגבוהים ביותר בפסטיבל אייקון TLV – ובמילים אחרות, עם אורי אביב (תודה, אורי!) – הוזמנתי להקרנת טרום-בכורה של סרט חדש – אני מס' 4. הנה הטריילר, אם זה מעניין אתכם:

אז גייסתי למשימה את אסתר הלק, סגנית יו"ר האגודה, היחידה במעגל החברים הקרוב שלי שאוהבת סרטי מד"ב, פנטזיה ואימה. למעשה, זה לא מדויק, אבל שאר חבריי חובבי הז'אנר גרים בחו"ל או בצפון הרחוק (כפר סבא וצפונה) ו/או מטופלים בילדים. יצאנו אסתר ואני לארוחת ערב בבר גיורא האהובה עליי זה שנים, ולסרט בקולנוע רב-חן שבכיכר דיזנגוף, וחזרנו הביתה נלהבות כאילו היתה זו היציאה הראשונה שלנו אל העיר הגדולה – מה שמעיד על כך ששתינו עובדות קשה מדי.

אז איך היה הסרט? לא נורא. או כמו שכתב בטוויטר ידידי רני גרף – המו"ל והאגדה – שנכח גם הוא בהקרנה:

"We are not like the humans, with us it's for life" – an unforgettable line from the somewhat forgettattable movie I AM NUMBER FOUR

בסך הכול סרט אקשן סביר, מד"ב עם קורטוב של סרט נעורים, הרבה מאוד אפקטים וגם כלב אחד שגונב את ההצגה. התרגום לכתוביות, אגב, היה חסר כל השראה ומאוד לא מדויק, גם במקומות שבהם לא היה שום אילוץ שחייב זאת. דוגמה קטנה שאני עדיין זוכרת: הגיבור מלווה את הגיבורה לביתה. הם קרבים אל הבית והיא אומרת "זה הבית שלי" (במקור נאמר משהו כמו We're here או This is it) והגיבור עונה בשאלה: "זה הבית שלך?". ובמילים אחרות, הדיאלוגים נשמעים קצת צולעים, ואין שום סיבה לכך. גם השימוש המופרז בביטוי "מה-זה" (מדליק, יפה, מגניב) הפריע לי קצת, אבל אולי זו רק אני. אין לי מושג מי המתרגם (התרגום הוא של אולפני אלרום) ובדרך כלל אני גם לא ממהרת לשפוט תרגומים של אחרים אבל התרגום הזה צרם לי.

יש לציין שבנוסף להזמנה הזוגית לסרט, חיכתה לנו בכניסה גם הפתעה: הספר "אני מספר ארבע" בהוצאת כנרת זב"מ ובתרגומו של ארז אשרוב. כנראה שהספר עדיין לא נמצא בחנויות, כי לא ראיתי אזכורים שלו בשום מקום. ספרים שיצאו בעקבות סרטים וסרטים שיצאו בעקבות ספרים זה לא דבר חדש. אני עצמי תרגמתי לפני שנים את "השטן לובשת פראדה" (הוצאת מודן), שהפך לרב-מכר לאחר שעובד לסרט מצליח. ויש עוד אינספור דוגמאות, כמובן, מטולקין ועד רולינג.

בחודשים האחרונים גם קראתי לא פעם שמתכוונים לעבד את סדרת המגדל האפל של סטיבן קינג לסדרה של סרטי קולנוע וגם לסדרת טלוויזיה, כנראה בכיכובו של חוויאר בארדם (מה לעשות, קלינט איסטווד היה אמנם מושלם לתפקיד אבל הוא כבר זקן). למי שלא יודע, אני תרגמתי את כל הספרים בסדרה, פרט לראשון; המגדל האפל ורולנד דישיין ליוו אותי שש שנים מחיי (בעצם אני ליוויתי אותם), והתרגום היה מאתגר במיוחד. בקרוב אולי אכתוב על זה פוסט. אין לי ספק שגם סדרת הספרים (בהוצאת מודן) תהפוך לרב-מכר אם יצאו לפועל התוכניות השאפתניות של רון הווארד.

אבל לא נתקלתי כמעט במקרים שבהם הספר והסרט יוצאים במקביל – אני בטוחה שכבר היו דברים מעולם, ושתדעו להצביע עליהם, קוראיי הנאמנים (למדתי משהו מסטיבן קינג!). כנראה שההוצאה והמפיצים בונים על כך שמדובר בלהיט. את הספר, אגב, עדיין לא קראתי וסביר להניח שגם לא אקרא. אבל לפחות אסתר ואני יצאנו קצת מהשגרה וגילינו שיש חיים גם מעבר למסך המחשב, וזה לכשעצמו הישג גדול.