יש תמורה בעד האגודה (פולו-אפ בנושא יריד הספרים)

בעקבות פוסט קודם שלי, ולאחר ששוחחתי אתה בנושא יריד הספרים הבין-לאומי, נרתמה יו"ר האגודה פסקל אמוזיג-בוקספן ושלחה מכתב להנהלת היריד. אייטם קצר בנושא יתפרסם ביום שישי במוסף הספרים של ידיעות אחרונות (אעלה אותו גם לכאן, לכשיתפרסם). כמו שכתבה היום קארין בתגובה לפוסט של יעל סלע-שפירו, אומברטו אקו מתוודה (אני מרשה לעצמי לצטט אותה):

אכן מאוד חסר ביתן מתרגמים ביריד!
ביריד הספרים הבינלאומי לספרות ילדים בבולוניה, למשל, יש כזה והנוכחות והפופולריות שלו עולות משנה לשנה. נערכות בו סדנאות תרגום, הרצאות ובכלל זה מקום מפגש מרתק.
לדעתי חובה שיהיה כזה גם ביריד בירושלים.

אז כמו שציינה יעל בפוסטה, האגודה אכן שקדה גם על הנושא הזה והנה המכתב ששלחה פסקל לגורמים הרלוונטיים (אני מצטטת כאן את עיקרי הדברים):

בשבוע הבא ייפגשו ביריד הספרים הבין-לאומי בירושלים סופרים ידועים ומוערכים מכל רחבי העולם, ובאגודת המתרגמים בישראל הצטערנו מאוד לגלות שלא הוזמן ליריד אף אחד מן המתרגמים של אותם סופרים (למשל חברת האגודה ענת זיידמן, שתרגמה את הספר "בית חרושת לזבובים" מאת אנדז'יי בארט, מאורחי היריד)…

צר לנו לגלות כל פעם מחדש שגם אנשי אקדמיה וגם מוסדות בעלי-שם אינם מכירים בתפקידם החיוני של המתרגמים, שמגשרים בין תרבויות ומתווכים בין הסופר לקהל קוראיו בארצות זרות. אלמלא המתרגמים, לא היתה הידברות בין-תרבותית, ויש להניח שגם לא היו מתקיימים ירידי ספרים בין-לאומיים ברחבי העולם.

תפקידם של המתרגמים – ייעודם, אפילו – הוא לקדם את התרבות ולהפיץ את רעיונותיה. אנו באגודת המתרגמים מאמינים שיש לעודד אותם בכל דרך אפשרית ולהכיר בחשיבותם, אם באמצעות קרדיט צנוע ואם בהזמנה לאירועים חשובים כגון יריד הספרים הבין-לאומי. נשמח מאוד לשתף אתכם פעולה בנושא זה בירידים הבאים.

כפי שציינתי בפוסט שם הוורד, מגיעה ליריד סופרת שתרגמתי, מרינה נעמת, מחברת הספר האסירה מטהרן (בהוצאת דביר). והנה היום, בעיתוי מעניין, קיבלתי מייל מהעורכת שלי בהוצאה, שעדכנה אותי בדבר קיומו של מפגש עם הסופרת ביריד הספרים הבן-לאומי, ושאלה אותי אם אני רוצה להשתתף. אני תוהה אם זו יוזמה שלה או שקיבלה הזמנה רשמית ממארגני הירד. על כל פנים, אני מודה לה מאוד, ומקווה  שבעתיד ישכילו המוסדות השונים לתת את הבמה הראויה גם לנו – המתרגמים.

ומילה אחרונה לסיכום: כל הכבוד לפסקל אמוזיג-בוקספן, היו"ר הבלתי-נלאית, שלמרות העומס הכבד המוטל עליה בכל החזיתות (והן רבות מאוד, תאמינו לי – אחת שיודעת), ולמרות שאיננה מתרגמת ספרות, לא היססה להרים את הכפפה גם בנושא הזה. כמו שכתבתי בשורת הנושא: יש תמורה בעד האגודה.