הגברים עושים קאמבק

כולם יודעים שחלוקת הקשב של הגברים נמוכה, ושאינם מסוגלים להקדיש מחשבה ליותר ממשימה אחת בכל פעם. נשים, לעומת זאת, יודעות ללהטט בין כמה משימות במקביל. הן אלופות בזה. אני, למשל, תמיד – אבל תמיד – מכניסה כלים למדיח תוך כדי העמדת  סיר על הכיריים, שליחת מסרונים ו/או ביצוע שיחות הטלפון שהזנחתי. נכון, אתם בטח אומרים לעצמכם שזה לא כישרון כזה יוצא דופן, שמדובר בפעולות פשוטות יחסית, אבל אני גם יכולה לצפות בטלוויזיה (ואפילו לקלוט את המידע) תוך כדי תרגום אינדקס של מדריך טיולים או כתיבת פוסט בבלוג (פעילויות שדווקא כן דורשות ריכוז ומחשבה). טוב שאני לא מורחת לק, אחרת גם את זה הייתי עושה תוך כדי.

והנה השבוע חזרו לאופנה הגברים המפוקסים והחד-משימתיים, כשבאתר 99% קבעו נחרצות:

Multi-tasking is dead! Long live single-minded focus!

נשמע מעניין, חשבתי לעצמי. המממממ, אמרתי לעצמי. אולי יש בזה משהו? כי עם כל הרב-תכליתיות שלי (איך אומרים multi-tasking בעברית?), הפרודוקטיביות שלי צנחה פלאים בזמן האחרון.  אולי פשוט נמאס לי להיות יעילה כל כך, בעיקר מאז שפרשתי לגמלאות מאגודת המתרגמים. או שאולי זה לא קשור לריבוי המשימות, אולי זה בגלל הגירויים הרבים שמסביב. אולי הגיע הזמן לכבות את רעשי הרקע ולהתמקד במשימות החשובות באמת.

כותבת המאמר אכן עוסקת בעיקר בנושא האינטרנט והרשתות החברתיות, שמאלצים אותנו להתפזר ומקשים עלינו להיות יצירתיים, או להקדיש את עצמנו למשימות החשובות יותר. זה בטח לא יפתיע אתכם. כולם הרי מדברים על זה, כולם שוקלים לפרוש. חברתי רוני גלבפיש שנעלמת מדי פעם מנופי הפייסבוק כדי להתמקד בכתיבה. או צפריר בשן, שהתלבט ארוכות בבלוגו ולבסוף הכריז איך לא סגרתי את חשבון הפייסבוק. כולם מתחבטים (הנה, כאן וכאן וכאן). גם אני מתחבטת.

אז היא לא בדיוק מקיימת את ההבטחה ולא ממש דנה בשאלה אם עדיף לנהוג כעדות הגברים או כעדות הנשים בכל מה שקשור לרב-תכליתיות. היתרונות אמנם ברורים, אבל יש בוודאי גם חסרונות לעשייה המתמדת של 5 דברים במקביל. אולי זה כמו לנהוג במכונית, לדבר בטלפון הסלולרי ולאכול פלאפל בעת ובעונה אחת. אי-אפשר לעשות את שלושתם במקביל, בטח לא על הצד הטוב ביותר.

ובכל זאת מצאתי במאמר שתי מסקנות שמדברות אליי (וגם כמה טיפים):

א) הגיע הזמן שנהיה אגרסיביים יותר בניהול הזמן שלנו. איך עושים את זה? יש שמשתמשים בשיטת פומודורו ומתמקדים במשימה אחת בלבד למשך 25 דקות רצופות, ואז עושים הפסקה של חמש דקות (שבמסגרתן אפשר להיכנס לפייס ולטוויט וללינקד ולכל מקום שרק תרצו). משך הזמן נראה לי אישית קצר מדי, והשיטה נראית לי נוקשה מדי. אבל אפשר להחליט שמקדישים את הבוקר לעבודה רצופה, בלי שום הפרעות, ורק משעה מסוימת ואילך עושים את כל השאר – בין אם מדובר בעבודות הבית, בין אם בפגישות מחוץ לבית ובין אם בגלישה באינטרנט. גם את השאלות שמצטברות תוך כדי תרגום או עריכה אפשר לסמן ולבדוק אחר הצהריים, למשל.

ב) כדי להתמקד כדאי להתנתק. אם לא נתנתק פיזית מהאינטרנט, יהיה לנו קשה לעמוד בדרישה שהצבנו בסעיף א'. במאמר ממליצים להשתמש באחת משתי אפליקציות חביבות (Freedom ו-Self Control)  שפשוט יחסמו בפניכם את הגישה למייל ולרשתות החברתיות, כך שתוכלו להתמקד בעבודה נטו. נשמע יעיל.

עכשיו נשאלת השאלה מתי  בדיוק אתחיל ליישם את הדברים הללו. בינתיים אני מוסיפה גם אותם לרשימת המטלות הענקית שלי, והולכת לארוז את התיק לקראת הכינוס השנתי של אגודת המתרגמים. אשתדל לעדכן בלייב, לטובת מי שלא מגיע. צ'או.

עדכון חם, ישר מהתנור!

טוב, החלטתי לחרף נפשי למען קוראיי ולהיות שפן הניסיונות של Freedom. הורדתי גרסת ניסיון של האפליקציה (הגרסה המלאה עולה רק 10 דולר) והשתמשתי בה הרגע. היא חוסמת לגמרי את התקשורת (אימייל ואינטרנט) למשך הזמן שאתם קובעים – מ-15 דקות מינימום ועד 480 מקסימום. ניסיתי 90 דקות בלי אינטרנט ושרדתי! ויש לזה יתרון נוסף: זה מאפשר לכם לעקוב אחר שעות העבודה המדויקות שלכם, בלי כל ההפרעות שמסביב. נסו ותיהנו.