אומברטו אקו משתתף השנה ביריד הספרים הבין-לאומי בירושלים. אומברטו אקו! כל מי שמכיר אותי יודע שהספר האהוב עליי הוא "שם הוורד" – הספר שעורר בי את אהבת ההיסטוריה, ובעיקר את האהבה לימי-הביניים – וכולם יודעים שמאז ומתמיד רציתי לפגוש אותו (בשלב מסוים אפילו השתעשעתי ברעיון להזמין אותו לכינוס של אגודת המתרגמים).
אז הנה, יש לי הזדמנות לפגוש אותו. כשקראתי על כך בעיתונות, התחלתי לעקוב מדי יום אחר אתר האינטרנט של היריד וציפיתי לתוכנית בכיליון עיניים. היום היא פורסמה. אתם יכולים להוריד אותה כאן.
פתחתי בשקיקה את הקבצים, התחלתי לסמן אירועים שמעניינים אותי, ובקובץ השני (שמוקדש לקפה הספרותי) נתקלתי פתאום בזה:
"האסירה מטהרן "– סיפור אישי, סיפור נשי
במאית הקולנוע ענת צרויה (ישראל, "טהורה" , "מקודשת" ו"סוררת") תשוחח עם הסופרת מרינה נעמת (קנדה) על ספרה "האסירה מטהרן" | אנגלית
נו, אני שואלת אתכם. האם לא היה זה מן הראוי להזמין לאירוע המכובד את מתרגמת הספר, אמתכם הנאמנה? וזה לא עניין של כבוד או של אגו, זה עניין של רצינות. התוכנית מלאה בשיחות עם סופרים ועל סופרים שתורגמו לעברית, ובשום מקום לא מצאתי את שמם של המתרגמים.
אני אישית רואה בכך טעם לפגם. וזה שוב מחזיר אותי אל "שם הוורד"; כי לפעמים, בתחום כל כך לא מוערך, השם שלנו – הקרדיט – הוא כל מה שיש לנו. וכמאמר השורות האחרונות בספר (שתרגם מאיטלקית ומלטינית עמנואל בארי, הוצאת זמורה ביתן, 1987) –
קר כאן בסקריפטוריום. אגודלי כואב. אני משאיר כתב זה, אינני יודע למי, איני יודע כבר על מה. Stat rosa pristina nomine, nomina nuda tenemus*.
[*חרוז מאת ברנר דה מורלה, מן המאה ה-12, ומשמעותו: מוורד האתמול אין בידינו אלא שמו. רק שמות נותרים לנו במערומיהם.]
אם כבר –
הנה עוד משהו שכדאי לקרוא אפרופו הקרדיט ובכלל. משלמים בקרדיט – פורסם בבלוג של נועה אסטרייכר.
בּלוֹגלוֹבּלי 
אינגה, טעם לפגם זו לשון המעטה. אולי תכתבי מכתב יפה למארגני האירוע? השנה זה כבר בטח לא ישנה אבל אולי יזיז משהו לשנים הבאות? ולדעתי יש לזה קשר ישיר לגמרי למעמדו הרעוע של המתרגם שעליו דיברת כאן בפוסט קודם.
פורסם ע"י עפרה | 3 בפברואר 2011, 13:28כתבתי להם מייל. ניסיתי להתקשר אבל הועברתי מיד לתא קולי. מן הסתם גם אומר להם אם אפגוש אותם ביריד.
ודאי שיש קשר, הכול קשור. אבל ממארגני יריד כזה, מהתאחדויות של הוצאות לאור ומגופים דומים הייתי מצפה ליותר.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 3 בפברואר 2011, 14:08אינגולי, בוקר טוב!
כן, כן, כתבי למארגני הכנס. יש עוד סיכוי שיזמינו אותך לשיחה, הרי זה מתבקש!! את הלא המתווכת של הספר לקוראיו בעברית, ולולא תפקידך כאן בכלל לא היה טעם לשוחח עם הכותבת מול קהל ישראלי, הרי את העברת לקהל זה את דבריה.
נסי כוחך, פני אל המראיינת ישירות, דברים כאלה עובדים בסופו של דבר, כי הם נעישם מן הלב ומתוך כוונה אמיתית!
ובנוגע לרשימה "התעשה לך פסל?":
שנים האצתי בך לכתוב. גם בעצמי, אבל לעצמי אני נותנת הנחות, כמו כל אחד כלפי עצמו 🙂
לי לפעמים יוצאת שירה בלי כוונה. כמו בבוקר אחד שבו התעוררתי מחלום ושורות היו חרותות (כן, ב-ת') במוחי ולא נתנו לי מנוח:
"את אוֹרית לא ידעתי עוֹרית עד לבוא הרגיעה".
אין לי מושג מה זה ומי זה, ומי אמר את זה, אבל זה היה לי במוח. זה קרה לפני כ-15 שנה, ולא כתבתי את זה בשום מקום. רק בראש. מי יודע? אולי זה השיר הראשון שכתבתי בלי לדעת.
ממ
פורסם ע"י ממ | 3 בפברואר 2011, 13:48היי ממ,
כתבתי להם מייל ובזה אני מסתפקת. סביר להניח שאגיע לאירוע בכל מקרה. אני רק רוצה לעורר קצת את המודעות.
אצלי עולים רעיונות רגע לפני שאני נרדמת – את החלומות אני כמעט לא זוכרת – ולפעמים אני באמת משרבטת אותם במחברת שליד המיטה.
גם אני האצתי בעצמי 🙂 אבל אף פעם לא היה לי זמן. גם עכשיו אין לי זמן! אולי באמת הגיע הזמן להפסיק לרדוף אחרי הזנב של עצמי כל הזמן.
Note to self.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 3 בפברואר 2011, 14:11היי אינגה ותודה על הפוסט.
התכנית נשמעת ממש נהדר. את שוהה בירושלים במשך כל ימי הכנס?
פורסם ע"י מיכל | 13 בפברואר 2011, 11:42היי מיכל,
אני חושבת שכן. נראה אם התוכנית תצא אל הפועל. אם לא, אני אסע לפחות ליומיים (הלוך חזור).
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 13 בפברואר 2011, 11:46