פנו לכל מתרגם ספרות והוא מיד ידע לספר לכם סיפורי זוועה על עורכים שהחריבו לו טקסט והרסו לו את אשר תרגם בעמל רב – והכול במחי לחיצה אוטומטית אחת על 'חפש-החלף' או מחיקה מיותרת ב'עקוב אחר שינויים'. סיפורי הזוועה אכן קיימים, זו לא אגדה אורבנית, אך האמת – כצפוי – מורכבת הרבה יותר.
כי כמו בכל תחום אחר, it goes both ways. כמו שיש מתרגמים נהדרים, לצד מתרגמים טובים, בינוניים ואף פחות מזה, כך יש גם עורכים נפלאים, לצד טובים יותר או הרבה פחות. עורך טוב יכול לרומם טקסט בינוני ולהפוך אותו לתרגום טוב (פחות או יותר), או ללטש את עבודתו של מתרגם מצוין ולהפוך אותו לתרגום נפלא. אבל כולם יודעים שגם אם העורך הוא קוסם בתחומו, לעולם לא יצליח להפוך טקסט גרוע לתרגום מתקבל על הדעת. מה לעשות, מתים עדיין אי-אפשר להחיות (זה מעין טיזר לפוסט הבא שלי, שלא קשור לתרגום בכלל).
אז מה בעצם מבקשת מתרגמת כמוני מהעורכים שלה?
שיהיו קשובים לטקסט (ובעיקר לקונ-טקסט!), שלא יאנסו על התרגום שלי את הסגנון שלהם, שלא יתקנו תיקונים אוטומטיים (כמו החלפה של כל מופעי "למרות ש" ל"אף על פי ש", גם בתוך דיאלוג שמתאפיין במשלב דיבורי). והכי חשוב, שינהלו דיאלוג עם המתרגם.
לכל הוצאת ספרים (ולעורכים שלה) יש שיטת עבודה משלה, ובקווים גסים מאוד אפשר לסווג את השיטות הללו לדרגות שונות של יחסי עורך-מתרגם. הרשו לי למנות אותן מהשיטה הטובה ביותר (לטעמי) ועד הגרועה ביותר (לטעמי), כולל דוגמאות, אבל בלי להזכיר שמות:
צמודים אישית – העורך והמתרגם עובדים יחדיו על הטקסט המתורגם (שהעורך מחזיר למתרגם עם 'עקוב אחר שינויים'), ומלבנים יחדיו את הסוגיות המהותיות עד שמגיעים להסכמה. העורך מציע הצעות במקומות שנשמעים לו צורמים, המתרגם מקבל אותן או מציע הצעות חלופיות, וכן הלאה. אפשר לעשות את זה וירטואלית (בחילופי טקסטים מתוקנים), בטלפון ואפילו על כוס קפה.
הנה דוגמה הלקוחה מתוך הספר העולם הוא שטוח, בהוצאת אריה ניר, שבו עבדתי בצמידות עם העורכת ועם יועץ מדעי. כאן אני מרשה לעצמי לציין את שם הספר, כי העבודה הקפדנית שנעשתה ושיתוף הפעולה עם העורכת והיועץ המדעי ניכרים היטב בתוצר הסופי.
התרגום שלי – בעבר רווחה האמרה: מה שטוב לג'נרל מוטורס, טוב גם לאמריקה
הערה שלי – As General Motors goes, so goes America זה לא תרגום מדויק, אבל חשבתי שאולי הוא נכון במקרה הזה. אפשרות אחרת היא: פני ג'נרל מוטורס כפני האומה.
העורכת – גם אני אוהבת את ההצעה הראשונה.
היועץ המדעי – כמדומני שהתרגום הראשון שלך יותר טוב מאשר השני ונדמה לי שגם נתקלתי בזה כתרגום נפוץ לאמרה. בקיצור אחלה תרגום.
כמו שאתם רואים, יש כאן דיאלוג מלא. היו, כמובן, מקומות שבהם התלבטנו יחדיו, תיקנו והצענו הצעות חלופיות, ולפעמים גם לא הגענו להסכמה – במקומות ספורים בטקסט נעזרנו בעורכת הראשית של ההוצאה שהיתה עבורנו הסמכות הקובעת. אבל העבודה היתה משותפת לאורך כל הדרך.
Don't call us, we'll call you – הספר חוזר אליי מהוצאת הספרים לאחר העריכה, בלי שהיה לי קשר כלשהו עם העורך. אני מקבלת למעשה טקסט ערוך (עם 'עקוב אחר שינויים') וההוצאה מזמינה אותי להעיר הערות. זו שיטת העבודה הרווחת ביותר, ובמסגרת זו כבר יצא לי לתקן לא מעט 'תיקוני' עריכה חסרי כל הצדקה, ואפילו טעויות עריכה גסות. רוצים דוגמאות?
- שינוי אוטומטי של כל הגמון לבישוף.
- מתואר חלון רוזטה, 15 מ' קוטרו, אבל משום מה הקוטר הפך לאורך (יש לציין שחלון רוזטה הוא עגול).
- אקדח בקוטר של 0.22 הפך בעריכה ל-22 מילימטר.
- כתב-יד מאויר הפך בעריכה לעותק כתוב ביד (מדובר בימי-הביניים, עוד לפני שהומצא הדפוס, כך שלא היו בנמצא ספרים שלא נכתבו ביד).
- כל מת הפך בעריכה לנפטר.
במאמר מוסגר – יש גם מקרים שבהם הספר עבר עריכה קפדנית, כולל דיאלוג או מעבר נוסף שלי, ודווקא בהגהה נופלת בו טעות. שמתפרסמת לדיראון עולם. באחד המקרים הזכורים לי ביותר, כך פורסם:
"גם המשוררת סאפפו. תיארה. את העוררות המינית האוחזת בה כשהיא רואה את האיש שהיא אוהבת."
מיד רצתי, כמובן, לבדוק אם זו אני שטעיתי טעות כה גסה, ושכחתי שסאפפו היתה בעצם לסבית, אבל לא. אני כתבתי אישה. הטעות נפלה כנראה בשלב ההגהה.
וזה לא אומר שאני לא עושה טעויות, גם כאלה שהעורך והמגיה אינם תופסים בזמן, כמו בספר השטן לובשת פראדה, כשכתבתי על כריס אברט: "שחקן טניס ואליל הילדות הנערץ עליי". כן, יש עדיין כמה דברים שאני לא יודעת (או לא ידעתי בזמנו).
לא ראיתי, לא שמעתי – והיו גם לא מעט מקרים שבהם הספר כלל לא הגיע אליי, ולא היה לי שום קשר עם העורכת. במקרים כאלה גיליתי את האמת המרה שחור על גבי לבן (ויש מן הסתם דברים שגם לא גיליתי עד עצם היום הזה).
המקרה הבולט ביותר בקטגוריה הזאת (לפחות בין הספרים שתרגמתי) לקוח מתוך סדרת המגדל האפל של סטיבן קינג, פנטזיה רצופת מכשלות תרגום – אלוזיות, משחקי מילים, מחסרים ועוד ועוד. שוב, אני מרשה לעצמי לנקוב בשם הסדרה, כיוון שהעורכת קיבלה ממני מכתב די כעוס בנושא ויודעת מה דעתי על כמה מהתיקונים שביצעה.
כאמור, מדובר בפנטזיה המתרחשת בחלקה בעולמנו ובחלקה בעולם אחר. אחת הדמויות – רולנד – אינה מכירה את הביטויים השגורים בעולמנו, ועל רקע זה מתנהל הדיאלוג הבא:
Roland, meanwhile, was studying Eddy with a small smile. “Once, when I used the word assume, you told me a saying about it from your world. I’d hear it again, if you remember."
Eddie grinned. “Assume makes an ass out of u and me – is that the one you mean?”
Roland nodded. “It’s a good saying. All the same, I’m hoping to make an assumption now – pound it like a nail – then hang all our hopes of coming out of this alive on it.”
הגרסה שלי:
אדי גיחך. "פתי מאמין לכל דבר, לחתול ולעכבר – לזה התכוונת?"
רולנד הנהן. "זו אמרה נאה. ובכל זאת, אני מתכוון להתנהג כמו פתי, להאמין במשהו ולתלות בזה את כל תקוותינו."
הגרסה הסופית:
אדי גיחך. "חתחתים זה חטא [ח'] של תחת ברבים – לזה התכוונת?"
רולנד הנהן. "זו אמרה משעשעת. ובכל זאת, אני מתכוון לעלות על דרך חתחתים, להאמין במשהו ולתלות בזה את כל תקוותינו."
ובזמן שאתם מנסים להתאושש, הרשו לי לסכם ולומר: כולנו עושים טעויות, אני לא מנסה להאשים אף אחד. העבודה על טקסט היא דרך חתחתים, וכדאי לכולנו להחזיק ידיים ולצעוד בה יחדיו.
הערה – את המקרים הרבים שבהם עורכיי היקרים שיפרו וליטשו את הטקסט קשה קצת יותר להביא, ומה לעשות, הם גם פחות 'סקסיים'. אבל בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל עורכיי בעבר ובהווה.
קריאה נוספת
מומלץ לקרוא את הרשומה הזאת של רוני גלבפיש, על יחסי העורך והמתרגם מנקודת מבטה של עורכת מנוסה.
וגם את המצגת הזו בבלוג של יעל סלע שפירו, ובה עצות מעשיות לשיפור יחסי העבודה בין עורך למתרגם.
בּלוֹגלוֹבּלי 
תיאור כל כך מדויק של מצבי העריכה השונים. בספר הראשון שתרגמתי זכיתי בעורכת מעולה והדיאלוג הפורה שהתפתח בינינו ליטש את התרגום לאין ערוך. בספר אחר, ראיתי את התוצר המוגמר רק בחנות ולחרדתי גיליתי שכל ההבחנות בנרטיב מבחינת הזמן (העבר כתוב בלשון הווה וההווה דווקא בלשון עבר) שונו לעבר לאורך כל הספר.
מצד שלישי, היה לי מקרה עצוב ומשמח כאחד שבו היה לי דיאלוג נפלא עם העורכת, אך למרבה הצער היא לא ידעה את שפת המקור (צרפתית). לשמחתי, היא הצליחה להבחין בכל מיני דברים גם ללא ידיעת המקור, אבל שלא באשמת אף אחד מאיתנו, שנינו הרגשנו שהספר לא זכה לעריכה הראויה.
פורסם ע"י שי סנדיק | 28 בדצמבר 2010, 23:19היי שי,
איזה כיף שאתה פה, long time no see. איך היה בפילדלפיה?
תודה, תודה. כנראה שהחוויות של כולנו דומות, ולא משנה מאיזו שפה אנחנו מתרגמים או לאיזו הוצאה.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 28 בדצמבר 2010, 23:26היה נחמד מאוד, פגשתי הרבה מתרגמי ספרות מוכשרים שלצערם מתרגמים ברובם למגירה, כך שלפחות במובן מסוים מצבנו כאן טוב יותר…
(שלחתי לך מייל, שינית כתובת במקרה?)
בכל מקרה, תתחדשי על הבלוג!
פורסם ע"י שי סנדיק | 28 בדצמבר 2010, 23:30כן, המצב באמריקה שונה מאוד משלנו, בעיקר כי שוק התרגום שם קטן מאוד.
לא, הכתובת אותה כתובת, אתה יכול לנסות גם את ingam1 בג'ימייל.
תודה!
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 28 בדצמבר 2010, 23:33שי! לונג טיים!
פורסם ע"י חדוה | 28 בדצמבר 2010, 23:37אני מתאוששת ממקרה כזה שלא צלח. זו הפעם הראשונה שאני לא נרגשת לראות ספר "שלי" בחנויות.
פורסם ע"י חדוה | 28 בדצמבר 2010, 23:36We've all been there, I guess.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 28 בדצמבר 2010, 23:41היי אינגה, כמובן, גם את צודקת. אבל מהצד שלי, ככה זה נראה.
נדמה לי שהגבת לי כאן.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=23&itemID=11827
פורסם ע"י yaelisrael | 29 בדצמבר 2010, 2:55היי יעל,
כמו בכל סיפור, גם לסיפור הזה יש כמה צדדים. אני מספרת אותו מנקודת מבטו של המתרגם, אבל ניסיתי להציג את המכלול (בהצלחה כזו או אחרת) ואני יודעת שגם לעורכים יש סיפורי זוועה משלהם, כמו זה שהבאת. במקרה של הפוסט שלך הגבתי כי היתה לי תחושה שהתגובות לפוסט (בעיקר התגובות) יוצאות בקביעה מאוד גורפת שכל מתרגמי הספרות הם אגו-מניאקים ומתרגמים גרועים. כאמור, האמת הרבה יותר מורכבת.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 29 בדצמבר 2010, 10:46טוב, אני חוזרת בי… קראתי שוב את הפוסט שפרסמת בזמנו ונזכרתי למה התרעמתי כל כך. גם אם העובדות מוצדקות, לא אוהבת את הטון, סורי, ובוודאי לא את הקביעה הנחרצת שאין כמעט מתרגמים טובים ורק העורכת, אשת האשכולות, מצילה את עלובי-הנפש מפרסום תרגומים קלוקלים עד מחרידים. כאמור, יש גם עורכים לא טובים, ויש גם הרבה מתרגמים מצוינים ומוכשרים שלא נופלים למלכודת הזו של תרגום מילולי או תרגומית.
לא פלא שצריך כ"כ הרבה פוסטים בנושא, כנראה שהוא עדיין טעון מאוד.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 29 בדצמבר 2010, 16:56אני לא אוהבת את הפוסט של יעל מאותה סיבה. אין בו שום כבוד לאף אחד.
פורסם ע"י רוני | 31 בדצמבר 2010, 2:45זה כל כך אופייני לך, אינגה. כל המקרים שאת מציגה בפירוט הם מצבים של דיאלוג פורה ומכבד. נראה שלא סתם מצאנו זו את זו. כל אחת מאיתנו מכבדת את המקצוע של האחרת, וככה הרבה יותר פשוט לעבוד ולהגיע לתוצאות טובות ביחד.
(ולהנות מהתהליך. גם זה חלק חשוב מהעניין).
ושי, התרגום שלך לדו"ח של ברודק היה פשוט נפלא.
פורסם ע"י רוני | 29 בדצמבר 2010, 8:06🙂
נכון, מסכימה עם כל מילה… גם עם המחמאה לשי, למרות שגם במקרה הזה קראתי רק רבע ספר (סורי שי, אל תיקח את זה אישית. תקרא את הפוסט לקרוא או לא לקרוא).
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 29 בדצמבר 2010, 10:40תודה רבה, רוני!
אינגה, רשמתי לפני ואנכה את זה מקריאת תרגומי הספרים הבאים 🙂
פורסם ע"י שי סנדיק | 29 בדצמבר 2010, 10:46או-אה, אני חייבת להתגבר על הבלוק בקרוב.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 29 בדצמבר 2010, 11:32פוסט מצוין ונכון כל כך. אני יכולה להוסיף עוד דוגמה ליחסים – מתרגמים שלא כל כך מתעניינים בהמשך דרכו של הספר, ותופתעי אולי לשמוע שהם לא מתרגמים גרועים בכלל. יכול להיות שהם כבר לא מסוגלים לשמוע על ספר שעבדו עליו הרבה זמן או שאני מעמתת אותם שוב עם דברים שהם לא ידעו לפתור ואין להם חשק להיכנס לזה שוב. אולי הם כבר בפרויקט הבא ובראש אחר.
בכל מקרה התגובה הכללית היא אני סומך עלייך תעשי מה שנראה לך לנכון.
ואפרופו דיאלוג אני רוצה להגיד למתרגמים שאין כמו הערה לעורך בצד – מילים ספורות של הסבר יכולות להבהיר לי מיד מה עמד לנגד עיניכם בתרגום ולחסוך אי הבנות ותיקונים מיותרים.
פורסם ע"י דנה | 29 בדצמבר 2010, 8:41תודה, דנה.
נכון, יש כל מיני מתרגמים וכל מיני עורכים, וכל אחד עובד אחרת… אבל בסופו של דבר הכי חשוב שכולם יכבדו זה את זה כמו שרוני אומרת.
וגם אני מסכימה שצריך להוסיף הערות בצד – לפעמים בספרים (המאוד ארוכים שלי) יש כ"כ הרבה בחירות מיוחדות והמצאות וכאלה שהטקטס היה נראה כולו בלונים, ולכן אני בד"כ מעדיפה להוסיף מכתב לעורכ/ת או פשוט לדבר על זה… בעניין הלשוני-תחבירי אני סומכת על כל עורכיי שיעשו את תפקידם (חוץ מאותם שינויים גורפים ותמוהים שאני לא מבינה), אבל כשמדובר בסגנון ובבחירות יצירתיות אני מעדיפה שיתייעצו איתי ולא יתקנו על דעתם בלבד. עבורי הטקסט הוא הכי חשוב ופעמים רבות העורך יכול להביא הצעה הרבה יותר טובה משלי אז ברור שאקבל אותה.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 29 בדצמבר 2010, 10:38אני מתה על המכתב לעורך שלך. תמיד מחכה לו בקוצר רוח 🙂
פורסם ע"י רוני | 29 בדצמבר 2010, 13:43אם הייתי יודעת שאנשים מחכים בקוצר רוח שכזה למוצא פי (או מקלדתי), הייתי מפסיקה לתרגם ומתחילה לכתוב. אבל אפְחד לא אמר לי.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 29 בדצמבר 2010, 13:45ואו אף פעם לא קיבלתי… גם אני רוצה מכתב 🙂
פורסם ע"י דנה | 29 בדצמבר 2010, 18:14תקבלי, כשנעבוד ביחד 🙂
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 29 בדצמבר 2010, 18:15הלוואי ולמתרגמים הייתה את ההבנה של המורכבות.
אני אפילו לא מבקש שהם יעמדו בזה רק יבינו
אין ספק כך צריך לבצע תרגום וזו רמת ההבנה הנדרשת ממתרגם
יישר כוח
פורסם ע"י שירותי תרגום | 29 בדצמבר 2010, 11:58אני יודעת שלרבים מהם יש, לפחות בתחומים שאני עוסקת בהם. מקווה שגם בתחום התרגום המסחרי.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 29 בדצמבר 2010, 12:59עורך טוב באמת לא יכול לשפר תרגום רע, כדי שיהיה לפחות סביר?!
פוסט מצמרר. מה אגיד לך.
מצד שני, נתקלתי לאחרונה בספר שכנראה תרגם אותו מישהו עם אנגלית של כיתה ד', ושכנראה לא עבר עריכה מעולם, ולמרות שהעלילה היתה מעניינת ומרתקת, סבלתי מכל עמוד שקראתי.
פורסם ע"י kitty | 26 בפברואר 2011, 14:12לטעמי, לא. הוא יכול לשפר בדרגה או שתיים (שיהיה סביר, כמו שאת כותבת), אבל לא שיהיה מצוין. במקרה כזה, הוא יצטרך לשכתב אותו לגמרי או לתרגם מהתחלה… והיו כבר מקרים מעולם.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 26 בפברואר 2011, 14:57"חפש והחלף" הוא באמת אויב של תרגום אמיתי, אם היה אפשר להסיר את הפונקציה הזו ממחשבים של מתרגמים (או כאלו שקוראים לעצמם כך לפחות) כולנו היינו מקבלים תוצר טוב יותר…
פורסם ע"י שירותי תרגום | 16 במאי 2011, 14:57יש לו את היתרונות שלו, אבל חשוב לבצע כל חיפוש והחלפה בזהירות רבה מאוד.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 16 במאי 2011, 18:18