איזו שתיקה ארוכה. קשה להאמין, ועוד קשקשנית כמוני. אבל אחרי כמה חודשים של כתיבה רצופה, כמעט יומיומית, הרגשתי צורך לעשות קצת רגע חושבים… היו אמנם רגעים של נחת, אבל גם של ספק; היו הרבה רגעים יפים, וגם כמה רגעים מתים. לפעמים היתה לי תחושה שאני מדברת ואתם מיד עונים, ולפעמים הרגשה שאני סתם מדברת ואיש לא מקשיב. וגם זה בסדר. אתם לא חייבים.
אני עדיין לומדת, מגששת, לפעמים טובה, לפעמים טועה. אני עדיין תוהה מה מתאים ומה לא, במה להתמקד, באיזו תדירות לכתוב, מה יעניין אתכם, על מה בכלל חשוב לי לדבר. אולי התשובות יגיעו מעצמן כשיהיה לו ותק רציני יותר, לבּלוֹגלוֹבּלי הזה. בסופו של דבר, הוא עדיין בחיתוליו.
אז בינתיים רציתי לומר לכם שלום. אני נוסעת לוורמונט. גם שם אחפש תשובות לשאלות. מקווה לכתוב בשוטף, אבל לקח אחד למדתי: לא לפזר הבטחות. קראתי את זה ברשומה Ten ways not to be a travel writer.
כן, תכף מתחילים לארוז. אני שונאת את זה. יש אתר שלם בשם OneBag שמוקדש לנושא – The art and science of travelling light. גם אחרי שנים של נסיעות, יש לי עוד הרבה מה ללמוד.
בשלושת החודשים הקרובים נשתמע וירטואלית, פה, בפייסבוק או בטוויטר… So don't be strangers, and don't do anything I wouldn't do… השיר שלהלן הוא שיר אהבה, אבל מתאים בכל זאת.
נסיעה טובה, תעשי חיים!
שמרי על עצמך, אינגה ותהני הרבה!
אני אתגעגע.
נסיעה טובה אינגה!
נחכה כאן בחום המהביל לחדשות ירקרקות מניו אינגלנד הקרירה.
ואל תשכחי לספר לנו איך זה להיות חלק מהצוות של גרין מאונטיין….
נסיעה טובה, קיץ נפלא.
והצורך באישור תגובה מעצבן, מקומם ודי מיותר, לא? 🙂
היי חלי,
ברוכה הבאה ותודה רבה!
ואת יודעת מה, את צודקת. שיניתי את ההגדרות.
תעשי חיים!!!
כבר מתגעגעת, וירוקה מקנאה מכל הגרין של המאונטיין. נשיקות מתוקה. נסיעה טובה.
יש אנשים שנהנים מן החיים. יש אנשים שטוב להם ואף נעים… (התרנגולים)
היזהרי ממצב שבו תהיי בנמל התעופה, ולא תזכרי אם רק הגעת או שאת עומדת לנסוע 🙂
זה עוד יכול לקרות 🙂
לפני כל טיסה השיר הזה
Leaving on a Jet Plane
מתנגן אצלי בראש, ואני מתחילה לזמזמם אותו (בזיוף קל בלבד).
Bon Boyage, have fun!
שלושה חודשים?! יא-ואר-אדי. טיסה נעימה. שהייה נעימה. אל תשכחי להביא בירות בוטיק בחזרה :]
אוי, בירות זה לא ה-thing שלי. אבל אולי קפה גרין מאונטן, שמעתי שהוא מפורסם (לפחות בארה"ב, שלא ידועה באיכות הקפה שלה).
תודה כללית גורפת לכולם!
וסליחה שלא עניתי לכם עד עכשיו, אבל הייתי בירושלים, בקונצרט גאלה של האָרֶנָה מוורונה בבריכת הסולטן. היה מקפיא עצמות אבל מלא אווירה, והזמרים היו משהו, אבל הרפרטואר לעומת זאת לא היה משהו והקהל הישראלי (אני חייבת לומר) היה מאוד מאכזב.
לקחת זמן ולעשות "רגע חושבים" מפעם לפעם זה ממש לא מזיק – מקווה שזה היה זמן מועיל, ושגם הזמן שלך שם בוורמונט יהיה זמן מועיל בשבילך.