אנחנו המתרגמים מתלוננים לא אחת על העורכים שלנו (ראו הפוסט המתרגם והעורך – סיפור אהבה?), אבל יש סיפורי זוועה קשים הרבה יותר משלנו. להלן התשובה לשאלה איך עובדים עם עורך מהגיהינום (רמז: הסופר לא יצא מנצח).
בבלוג של האתר המצוין Center for the Art of Translation הופיעו קטעים מנאום הזכייה של הסופר הסיני מוּרוֹנג שוּאֶקוּן, שאמור היה לנאום בטקס קבלת פרס ספרותי אך ברגע האחרון נאסר עליו לדבר. בסופו של דבר הוא נאם את נאומו חוצב הלהבות בהונג קונג, ממש לפני כמה ימים. הוא מחה נחרצות נגד הצנזורה הספרותית בסין ויצא במתקפה חסרת-תקדים על העורך שלו. הנה קטע קצר מדבריו:
צנזורה בסין (לחצו על התמונה לכתבה שהופיעה בוואלה)
סיימתי לכתוב את הספר לפני זמן מה, והסיבה העיקרית לעיכוב בפרסומו היתה שקיבלתי עורך מוזר. במשך חודשיים, היו לנו לא מעט קרבות מילוליים מעניינים. אני ניפצתי כוס על הרצפה, דיברתי אליו לא יפה. הלמתי באגרופי בחמת זעם בקיר, אבל בסוף נכנעתי. העורך הזה הוא איש זהיר. לנגד עיניו עמד תמיד הביטחון האישי שלו. לדבריו, עדיף היה לא לפרסם את הספר שלי בכלל; זו הדרך הבטוחה ביותר. אבל אם הוא נאלץ לפרסם את הספר, אמר לי שעדיף להימנע מכתיבה על דברים אמיתיים, כי דברים אמיתיים כרוכים בסיכון. ואם אין לי ברירה אלא להזכיר אמיתות מסוימות, אסור לי להביע את דעתי עליהן. כי מרגע שאביע דעה, אני בסכנה. אינני מסכים איתו, אבל אני יודע שגם אחרים מחזיקים בעמדה דומה.
[…]
העורך מחק לגמרי את הקטע שמתחיל ב"עוקפת את ארצות-הברית" וכן הלאה, אז שאלתי אותו למה. זה רגיש מדי, אמר לי. אמרתי לו שאפילו טיפש יכול להבין שמדובר בסרקזם. מה כל כך רגיש בזה? "גם אם זה סרקסטי, זה לא מקובל. חייבים למחוק את זה." הצעתי לו הצעה: "בסדר. אם סרקסזם בוטה אסור, בוא נלך על סרקזם עדין." לאחר מכן אמר כי המשפט "סין תשלוט בעולם" רגיש מדי. קיבלתי את זה. "טוב, בסדר, תמחק אותו." גם המונח "האיכרים הסינים" נראה לו רגיש, אבל הפעם הייתי ממש מבולבל. לטעמי, מדובר בביטוי נייטרלי; מה רגיש בזה? לדברי העורך, במילה "איכרים" יש מרכיב של דעה קדומה. "בסדר," אמרתי; העמדתי פנים שאני גמיש ושיניתי את הביטוי ל"מוכרים שבתחתית הפירמידה."
בּלוֹגלוֹבּלי 
מתוך "השנים הנפלאות בזבל" מאת הצ'כי מיכל ויווג (בתרגום סביר של רות בונדי):
"אני כל הזמן נוזף בך על הצנזורה העצמית המועטה, אני מתרגז כאן שאתה מגביל את עצמך רק מגבלות מזעריות – וזה בכלל אחרת לגמרי!" הוא צחק במרירות מדומה. "הרי אתה לא שם לך שום מגבלות! עד עכשיו אתה לא מצנזר את עצמך בכלל!"
"נכון", היה קווידו חייב להודות, "עד עכשיו לא הרבה, אבל…"
"מכאן", קטע אותו העורך, "שאתה פשוט כותב לך בנחת באש חיה, כפי שאומרים, את האמת. אתה לא מפנק אף אחד ושום דבר, ופחות או יותר משלים עם זה – הרי אתה לא תמים כל כך – שאני אחרי-כן, כמו איזה ישועי רשע, רק אמחק לך מחיקות. אני צודק?"
"בערך", אמר קווידו כמשלים עם גורלו.
"נהדר!" קרא העורך, והנמיך את קולו בצורה דרמטית: "רק שאחרי-כן, אחרי-כן כבר יהיה בלתי אפשרי למחוק!"
"לא?" נבהל-לכאורה קווידו. "איזו מכה! מה נעשה? אני מזיע כאן על סיפור אמיתי, ובסוף מסתבר שאי-אפשר לעשות בו מחיקות!"
"זה משעשע בעינך?" אמר העורך בקרירות. "אני חשבתי שאתה רוצה לפרסם את הרומאן? אם כך, תצטרך למחוק בו לא מעט. אבל זה כנראה לא יילך, מפני שבינתיים הוא בנוי כל הזמן כך, שאם אתה מוחק בו כמה דברים, הכל ייפול לך על הראש. הכל יתמוטט".
פורסם ע"י פ"פ | 26 בפברואר 2011, 11:18אוי, קשים הם חייו של הסופר…
בטח יש עוד ספרים שעוסקים ביחסים שבין הסופר לעורך. מעניין אם יש ספרים על יחסי עורך ומתרגם 🙂
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 26 בפברואר 2011, 12:03הסופר "של" פ.פ. חכם.
מצד שני, יכול היה העורך להגיד לו לשכתב הכל מחדש. או שספרו לא יפורסם כלל.
מצד שלישי, מסכן העורך…
פורסם ע"י kitty | 26 בפברואר 2011, 13:58ומה עם הסופר הסיני המסכן שלנו? את לא מרחמת עליו?
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 26 בפברואר 2011, 14:48הוא לא נקרא כמישהו שצריך לרחם עליו
פורסם ע"י kitty | 26 בפברואר 2011, 16:28