על ארבע הרצאות ומה שביניהן (סיכום – חלק ב')

אני אישית לא משתתפת בכנסים כדי ללמוד המון, אני באה ליהנות, ללקט פה ושם טיפים חשובים ובעיקר ליצור קשרים חדשים. את הקשרים החדשים שיצרתי הזכרתי בחלק א' – כנסו כנסו – וזה לכשעצמו כבר שווה את ההשקעה. כמאמר פ.ט. בּארנוּם שציטטתי בהרצאתי הקצרצרה כל ההתחלות קשות:

Without promotion something terrible happens… Nothing!

בפוסט הקודם הזכרתי גם כמה הרצאות שהסבו לי הנאה רבה, אז הנה דוגמה נוספת. ולקינוח אביא לכם כמה מהטיפים החשובים שליקטתי.

התמונה אמנם מהכינוס של 2009 אבל הנפשות הפועלות לא השתנו

נתחיל עם ההנאה, והכוונה למושב שהנחתה חברתי תרזה בירון-פריד – ובו למעשה הגישה לנו סימולציה של תחילת עבודה על ספר של הוצאת "עם עובד". תרזה היא העורכת היחידה שאני מכירה שיושבת עם המתרגמים עוד לפני תחילת העבודה כדי ללבן סוגיות וליישר קו באשר לציפיות שלה (ושל המתרגם) מהספר. במושב שהנחתה הביאה שלוש דוגמאות תרגום מספרו החדש של ג'ונתן פראנזן, Freedom, האחת של מתרגמת הספר בפועל, עפרה אביגד, ושתי הדוגמאות האחרות של יעל סלע-שפירו ושל עופר שור. עמיתיי וחבריי המתרגמים קיבלו את הבמה למספר דקות והסבירו את נקודת המבט שלהם, כיצד הם ניגשים לטקסט ומה הפנטזיה שלהם בתרגום: עפרה דיברה על המצלול ועל השימוש העשיר בשפה, על המוסיקה של הכתיבה ועל עומק הדמויות של פרנזן. לדבריה, הפנטזיה שלה שהסופר ייכנס לראשה ויעזור למילים לצאת החוצה. יעל התרשמה שהכתיבה שלו קצת טכנוקרטית, שהוא מחושב מדי ובורר כל מילה בקפידה רבה מדי. ועופר שור שלח לנו במייל את הדברים הבאים, כיוון שלא נכח בכינוס [קיבלתי ממנו רשות לפרסם את הדברים]:

אני הייתי רוצה להגיש לקוראים איזשהו יציר-כלאיים תרגומי, מן ספינקס עם ראש אמריקני וגוף ישראלי. מחד, הסגנון של פראנזן אמריקני עד שורשי שערותיו – הוא תמיד מנסה לכתוב את ה-Great American Novel הסוחף, המרשים, המלא בסלנג ובאזכורי תרבות ומקום. זה הדבר הראשון שחייב לעבור לקוראים, מאידך, הוא חייב לעבור אליהם מתווך דרך הפריזמה של העברית – לא רק בגלל שזו שפת הקריאה שלהם, אלא בגלל שהאמריקה שלהם איננה האמריקה שפראנזן מדבר עליה. היא אמריקה שתווכה כבר הרבה לפני התרגום דרך ספרים, טלוויזיה, סרטים וכו'. וכמובן שלכל אחד יש "אמריקה" פרטית בתודעה הפרטית שלו. אבל צריך, בכל זאת, למצוא איזו "שפה" משותפת, איזו פיסת קרח צפה שכולם יוכלו להצטופף עליה ולמצוא בה דריסת רגל יחדיו, אבל שכולם יידעו ולא ישכחו שהקרח הזה שהם דורכים עליו שייך לארץ מולדתם אלא נוצר במקום אחר, והם בעצם אורחים עליו.

השווינו בין שלושת התרגומים ותרזה סיכמה (אני, כמובן, עושה את זה על קצה המזלג): התרגום השני יצירתי יותר, קצת פרוע, קצת "שכונה" (נע בין משלבים). התרגום הראשון מדויק יותר, יש בו הברקות אך השפה מליצית יותר. גם בתרגום השלישי יש הברקות רבות, אך הוא צמוד מדי לאנגלית. עכשיו תנחשו אתם של מי כל אחד מהתרגומים.

אסכם באמירה נוספת של תרזה, שמעדיפה לרסן את הטקסט ולא לדחוף אותו לתת יותר. לטענתה, קשה להוציא מים מסלע, ועדיף לרסן מישהו שהוא יצירתי מדי. כיוון שאני מאלה שצריך לרסן אותם, אני מוסיפה: אמן!

נעבור להרצאות שלימדו אותי טיפ או שניים, וזו הרי אחת המטרות שלשמן התכנסנו בירושלים.

יעל סלע-שפירו העבירה שוב את הרצאתה לבלוג או לא לבלוג. את המצגת תוכלו לראות במלואה בקישור שהבאתי, אבל אחד הטיפים שלמדתי הוא לא לצטט בגוף הבלוג יותר מ-250 מילה מתוך ספר שתרגמתי או כל דבר אחר, כי אז גוגל רואה בכך העתקה ומוחק את העמוד או את הפוסט ממנוע החיפוש שלו. לכן עדיף תמיד להביא ציטוט קצר יותר ולהוסיף קישור למקום המתאים.

לאה אהרוני הסבירה בהרצאתה איך לנצל את אתרי המתרגמים (כמו ProZ או TranslatorsCafe) והבטיחה להעלות את המצגת לבלוג שלה, אז כדאי לעקוב, וכמובטח, העלתה את הרצאתה לבלוג המצוין והמומלץ שלה (Professional Translation Resources). שני טיפים שלמדתי הם:

א) פרופיל שיצרתם ב-ProZ עולה גם במנועי חיפוש כמו גוגל.

ב) אתר שלא הכרתי הוא Odesk.com – המקבץ יחדיו פרילנסרים מכל תחום אפשרי. האתר פופולרי מאוד, ואם אתם כותבים תוכן בשפות אירופיות זה המקום בשבילכם. תוכלו לבנות פרופיל שלם, כולל תיק עבודות. יתרונו המרכזי בעובדה שהתשלום מובטח לכם אם קיבלתם עבודה דרך האתר (בתמורה לעמלה קטנה). השירות הוא חינמי.

טובי פולק הוא מנכ"ל תוכן העניינים ומתמחה בשיווק תכנים באינטרנט. המסר העיקרי שלו היה השתמשו בתוכן, הוא מוצר שיווקי לכל דבר. אתר האינטרנט (או הבלוג) שלכם הוא כרטיס הביקור שלכם – אך בניגוד למה שאמרה יעל בהרצאתה, טובי דוגל בהפרדה בין אתר מקצועי לבלוג אישי. אני מסכימה עם יעל ולא משוכנעת שאני צריכה גם אתר בנוסף לבלוג, אבל זו בהחלט נקודה למחשבה. טובי המליץ להשתמש הרבה במילות מפתח כמו תרגום (על הטיותיה השונות), כדי לעלות במנועי החיפוש השונים; וכמובן גם לקשר בין האתר או הבלוג לרשתות החברתיות – כמו פייסבוק – ולהוסיף כמה שיותר קישורים.

לאחר מכן הביא דוגמאות לבלוגים טובים, ואני גאה לומר שהוא ציין את בּלוֹגלוֹבּלי כדוגמה לבלוג מצוין!

על הבלוג של יעל, עבד בתרגום, אמר שהפלטפורמה טובה, שצריך להדגיש יותר את השם, ושאינו משוכנע כי כל הפוסטים בבלוג עולים בחיפוש בגוגל [בקהל העירו לו שכן]. לדבריו, ניכר בבלוג שנעשתה עבודה על העיצוב ועל הקישורים.

על הבלוג מתרגמת, של ענבל שגיב-נקדימון, אמר שעדיף עמוד כניסה קבוע ולא קטעי וידיאו "בפרונט", כי עמוד הכניסה אמור להיות כרטיס הביקור של המתרגם. מצד שני, הוסיף ואמר שאסור להניח לעמוד הכניסה לקפוא על שמריו, כי אחרי חודש-חודשיים הוא כבר לא יופיע במנועי החיפוש. כמו כן העיר שכדאי לכתוב פוסטים לעתים קרובות יותר, כדי ליצור עניין מתמיד בבלוג.

לסיכום, המליץ טובי לכתוב על לקוחות חדשים, על סוגיות בתרגום, על ההתמחות (או הנישה) שלכם  ועל חדשות מקצועיות מהתחום, וגם מאמרים מקצועיים, טיפים והמלצות, דיווחים, סקירות על כנסים (או ספרים), המלצות על אתרי לקוחות ושותפים אסטרטגיים.

אז להשתתף בכינוס השנתי או לא להשתתף? אני אומרת Hell, yeah! או כמו שכתב אחד מחברי האגודה בליל רביעי, מיד בתום הכינוס: השתתפתי לראשונה ולא הבנתי איך יכולתי להחמיץ אירוע כזה כל השנים. ואני מוסיפה: אמן!

המלצה לקריאה נוספת:

סיכום הכינוס בבלוג של נינה דיוויס (באנגלית)