אתם קוראים...
פוסטים אורחים

פראג הסמויה מן העין

רציתי פוסט אורח, אז פניתי לפאר פרידמן, שמתגורר היום בפראג לצורך לימודים ומחקר, וגם כותב את הבלוג המצוין מקרה מקרופולוס, המוקדש לספרות ולתרבות הצ'כית ובמיוחד לקארל צ'אפק. ביקשתי שיכתוב על הפינות הנסתרות והאהובות עליו בעיר הזהב, ותגובתו המיידית היתה, "בשמחה!" אבל העונג כולו שלי, וכעת גם שלכם. תודה, פאר!

[את כל התמונות צילם פאר פרידמן והן מופצות ברישיון]

אני אוהב את פראג. אני אוהב את העיר הזו ואת הארץ שבה היא שוכנת, ואין בעולם מקום שאני נהנה יותר להסתובב בו סתם כך וללא מטרה, לגלות פינות חדשות וכוכים נסתרים. הרשימה שלהלן היא ברובה בגדר "המלצות לתיירים מומחים", כאלה שמגיעים לפראג בפעם השנייה או השלישית. השתדלתי להימנע מן המקומות הברורים מאליהם, או למצוא משהו חדש באתרים המוכרים, כפי שיעיד המקום העשירי ברשימה.

10. כיכר העיר העתיקה | אונגלט | ליטררני קווארנה

אין מה לעשות: הילידים יגידו שהתיירים איומים ושהם פוקקים את הסמטאות; שכל מה שמתרחש כאן – מבתי הקפה ועד שוק חג המולד – נועד אך ורק בשבילם, כלומר, בשביל התיירים; שמראה הכיכר הוא כבר מזמן קיטש – נו, הכול נכון. ובכל זאת, אמרתי לידידה פרגאית שכבר עשתה עלייה ועובדת עכשיו בשגרירות צ'כיה בתל אביב, האם אין זה הקיטש היפה ביותר שראית מימייך? המראה ממרפסת התצפית שבראש מגדל העירייה הוא – לטעמי – עדיין הנוף המושלם ביותר של פראג. ואין יפה מזה.

ובכלל, אם מתרחקים רק כמה מטרים מן הכיכר מתגלה העיר העתיקה במלוא הדרה השליו, הימי-ביניימי. אלה סמטאות שבהן אפשר להרגיש לגמרי לבד ולגמרי שקט, להתבונן בעיר כפי שנראתה גם לפני מאות שנים. משמאל לכנסיית גבירתנו שלפני טין, בינה ובין בית פעמון האבן המפורסם, המרהיב, פאר האדריכלות הגותית,

Market square / Rynek

יש מעבר צר שמוביל אל צדה האחורי של הכנסייה. אני עוד זוכר שפעם עמדו שם דוכנים קטנים, שהפכו את המעבר לצר עוד יותר, ומכרו לתיירים מיני בבושקות וקריסטלים. מאז שהסתלקו משם, המעבר הגלוי הזה בכל זאת נדמה כמעט סודי, נחבא אל הכלים. אבל אם הולכים בו וממשיכים עוד ישר, מגיעים אל אונגלט, חצר ימי ביניימית שבה עצים ובתי קפה וחנויות קטנות. זה מקום שבו פראג מראה בבת אחת את שני פניה, העתיקים והמודרניים, כשמדי פעם נשמע מחוץ לחצר קול מכונית חולפת. ובכל זאת, החצר הרחבה הזו בלב העיר העתיקה הצפופה היא באמת דבר שצריך לראות.

אם הגעתם אל החצר הזו, סימן שפספסתם את הפניה אל רחוב טינסקה. לא נורא. התבוננו סביבכם בארמון הקטן – אולי סתם בית יפה – עם הקשתות והעמודים. אחר כך חזרו על עקבותיכם ונסו למצוא את טינסקה. זה בסדר, כי כולם מפספסים אותו בפעם הראשונה. אם מצאתם אותו, לכו בו והביטו היטב ימינה. מתישהו, קשה לומר בדיוק מתי (התמימים יאמרו: במספר 6), תראו מימין דלת חומה, נסתרת, שכמו מובילה ישירות למרתף. זה בדיוק מה שהיא עושה, אבל המרתף הוא מבוך של חדרים ומסדרונות, שבהם מגישים קפה ואוכל נחמד וגם בירה ויין בקנקני זכוכית קטנים. זהו ה"ליטררני קווארנה", או בית הקפה הספרותי. אומרים שהוא פופולארי בקרב מרצים וסטודנטים מהפקולטה למדעי הרוח, מה שהגיוני, כי הוא ממוקם ממש באמצע הדרך בין שני הבניינים שבהם היא שוכנת; אבל זה בכלל לא חשוב: הוא פשוט מקום מוצלח מאוד, מקסים באמת בנסתרוּת שלו, במבוכיוּת שלו, שכל כך מתאימה למבוך שבו יש לצעוד כדי להגיע אליו.

9. בר'בנוב (Břevnov)

זו סטייה פרטית לגמרי. תיירים לא מגיעים לכאן, ולכאורה אין כאן מה לראות. אבל זו השכונה שלי, זה הבית. בר'בנוב (Břevnov) שוכנת בפרברים הצפון-מערביים של פראג, מרחק יריקה מנמל התעופה הבינלאומי של פראג (אבל בחיים לא תנחשו את זה; המטוסים עוברים צפונה מכאן, והשכונה שקטה וירוקה למדיי). ויש גם יש מה לראות כאן. ראשית, מנזר בר'בנוב המרשים, שיש לו גן נחמד ובריכות עם ברווזים. שנית, לצ'כופילים כבדים באמת, יש כאן בית קברות קטן ומקסים, שבו קבורים כמה וכמה צ'כים חשובים, ושני כוכבים של ממש. האחד, קארל קריל, היה זמר מחאה פופולארי להפליא, אחד מסמלי מהפיכת הקטיפה ושל השנים שקדמו לה. השני, יאן פטושקה, היה פילוסוף חשוב מאוד, שאפילו דרידה מצטט אותו בפתיחת "מתת מוות" המפורסם שלו. ושניהם נחים כאן, שלוש דקות מהבית. לא למות? גם המשורר ירוסלב סייפרט, הצ'כי היחיד שזכה בפרס נובל, קשור בשכונה הזו – הוא חי בה מ-1938 [ראו פוסט נפרד ב"מקרה מקרופולוס].

גם השכונות שבסביבה שוות ביקור. אוז'חובקה, למשל [ראו גלריה במקרה מקרופולוס] – מרחק תחנות ספורות בחשמלית, או הליכה קצרה – מכינה למבקר בה שתי כנסיות מקסימות וגם את וילה מולר הפונקציונאליסטית.

8. כיכר יאן פאלאך

אין תייר שלא מבקר כאן, ובכל זאת גם כיכר יאן פאלאך חייבת להיכלל ברשימה שלי, משני טעמים. האחד – לכאן אני מגיע כל בוקר, ובזכות הפקולטה למדעי הרוח שבניינה הראשי בצדה המזרחי של הכיכר אני נמצא כאן מלכתחילה. השני – מכאן נשקף הנוף היפה ביותר לטירה של פראג, אם אינכם רוצים לראות שוב את המראה הרגיל, הקיטשי-לנצח, שנשקף מגשר קארל ודרומה לאורך הנהר. מכיכר יאן פאלאך רואים את הקתדרלה שבמצודה קצת מכיוון התחת שלה. כל המצודה משנה את הפרופורציות שלה, וזה לא פחות ממרהיב. אם ממשיכים אפילו עוד טיפה צפונה לאורך הנהר, מתאחדת המצודה עם הבתים של מאלה סטרנה, ורק הקתדרלה מזדקרת מעלה. וזה כבר באמת כמעט אלוהי.

7. הפסאז'ים | הגן הפרנציסקאני

איזור כיכר ואצלב מלא פסאז'ים, שמאפשרים לדלג בקלות דרך גושי בניינים, ומחברים בין רחובות מקבילים. "לוצרנה" הוא ללא ספק הפסאז' היפה ביותר. יש בו חנות כלי נגינה וגם חנות מופרכת שמוכרת פרפרים מיובשים; יש בו בית קפה ידוע וגם קולנוע לוצרנה המפורסם שוכן בו, אבל עיקר פרסומו של הפסאז' בא לו על שום הפסל שמשתלשל מתקרתו, מעשה ידי האמן הצ'כי המפורסם דויד צ'רני. צ'רני – הילד הרע והפופולארי של האמנות הצ'כית – יצר פארודיה לפסלו נאדר ההוד של ואצלב הקדוש אשר בראש כיכר ואצלב, מעשה ידי יוזף ואצלב מיזלבק (המון ואצלבים בפראג; מיד יגיעו עוד שניים). ואצלב של צ'רני רוכב על סוס מת והפוך, אולי גם רמז לדון קיחוטה של סרוונטס.

פסאז' לוצרנה שוכן בתוך ארמון לוצרנה, השייך למשפחתו של ואצלב האבל, המחזאי והנשיא לשעבר (אכן: עוד ואצלב). בנה אותו (החזיקו חזק) ואצלב האבל אחר – סבו של הנשיא. הסופר הפולני מאריוש שיגל (כך בקירוב; פולנית אינה התחום החזק שלי) כתב ספר שהפך לרב מכר הן בפולין והן בצ'כיה, "גוטלאנד" שמו, על שם זמר השלאגרים הצ'כי קארל גוט; זהו ספר שסוקר אנקדוטות וסיפורים מדברי ימי צ'כוסלובקיה. הפרק השני, הקצרצר, מביא את סיפורו של ארמון לוצרנה, ואני מתרגם מן התרגום הצ'כי של הספר:

1906

ואצלב האבל, מהנדס צ'כי, מתכוון לבנות ארמון מודרני במרכז פראג, בכיכר ואצלב. יהיה זה מבנה הבטון-המזוין הראשון בפראג. הוא מראה את התוכניות לרעייתו. "כל כך הרבה חלונות!" מכריזה האישה. "הבניין הזה ייראה כמו עששית!"

"זה שם יפה עבורו!" עונה הבעל בהתרגשות. והוא מוסיף: "העיקר שזוהי מלה צ'כית, שכל זר יוכל גם הוא להגותה בקלות."

מעבר לרחוב, פסאז' נוסף (זה שבו שוכן קולנוע סוויטוזור) מוביל אל הגן הפרנציסקאני. זו נקודה שקטה לגמרי בלב המרכז הרועש של פראג. בקיץ יש כאן בית תה קטן, אבל גם בחורף נחמד מאוד לשבת כאן, אם לא קר מדי. יש כאן מזרקה קטנה, ומעל הגן מתנשאת כנסיית גבירתנו מריה של השלגים, שהאולם שלה הוא הגבוה ביותר מפראג (ומדריכי הטיולים מציינים בהתפעלות: גבוה אף מזה של הקתדרלה אשר במצודה!).

6. קולנוע ביו-אוקו

הנטייה להפוך בתי קולנוע לקומפלקסים לא פסחה גם על פראג, שבתי הקולנוע הקטנים שלה עוברים לאטם מן העולם; ובכל זאת, בעיר הזו שהכל בה איטי יותר, גם המודרניזציה הזו, המיותרת והמטופשת, מתרחשת לאט מספיק כדי שנוכל עוד ליהנות מבתי קולנוע קטנים, מיוחדים באמת. לפני כמה שבועות צפינו ב"ביו-אוקו" ב"לשרוד את חייך", סרטו האחרון, החדש, של יאן שוואנקמאייר המופלא [צפו בטריילר; ויקיפדיה]. הקולנוע הזה, שיש בו — היישמע כדבר הזה?! — רק אולם אחד ובר קטן, מרוהט בשורות-שורות של כסאות כיפיים שמסודרים על רצפה ישרה, לא בשיפוע; ואם תגיעו מוקדם, תוכלו לתפוס לכם מושב במכונית הביואיק (ואולי לא ביואיק; אבל משהו מהפיפטיז, זה בכל מקרה) שעומדת בקדמת האולם וממתינה לזוג המאוהב ובר המזל שיזכה להתכרבל בה מול המסך. בצד השני של האולם יש ערמה גדולה של כסאות נוח. אפשר להכניס לאולם כוסות בירה, וגם אוכל, ובכל זאת האווירה היא של אנשים שבאמת באו ליהנות מסרט במקום שמודע לחווייה הזו וממשיך להתייחס אליה כאל משהו יוצא דופן, כמעט פלאי. ולמה עוד אפשר לקוות מהקולנוע? האולם הזה הפך לאחד המקומות האהובים עליי בעיר מאז הפעם הראשונה שהייתי בו.

5. רחוב קוז'נה

כל אחד מהרחובות היוצאים מכיכר העיר העתיקה שונה מחבריו. רחוב צלטנה הוא מדרחוב עמוס תיירים ועל כן ניקלה באופן מיוחד, אבל הוא גם זה שבאמצעיתו עומד אחד מבנייני הפקולטה שלי, אז יש לי סימפטיה אליו, ובכל מקרה, הוא מוביל בקלות מכיכר העיר העתיקה אל כיכר הרפובליקה, וזה חשוב. מלבד זאת יש בו חנות שוקולד נפלאה ויקרה וגם את "בית המדונה השחורה" שבו שוכן מוזיאון הקוביזם הצ'כי. כבר טוב. שדרות פריז היקרות הן הרחוב המפונפן ביותר בפראג, תמיד מקושטות ועפות על עצמן. אבל הן גם הדרך המהירה ביותר אל מהכיכר אל האלטנוישול, בית הכנסת הגותי של המהר"ל, ומשם אל הרובע היהודי. הרחוב שמוביל מן הכיכר אל "הכיכר הקטנה" שממערב לו, מספק את המראה היפה ביותר על כיכר העיר העתיקה. אבל רחוב ז'לזנה הוא החביב עלי מכולם: הוא מוביל מכיכר העיר העתיקה אל תיאטרון האחוזות [ראו פוסט במקרה מקרופולוס], והוא צר ונחמד מספיק כדי להיות מרגש (אלא אם מדובר בסילבסטר, שאז הוא כמעט מלכודת מוות).

על כל פנים, רחוב קוז'נה יוצא ימינה מרחוב ז'לזנה, והחלק הטוב שלו אורכו לא יותר ממאה מטרים, ובטח עוד פחות מזה. אבל הסמטה הקצרצרה הזו ממחישה את כל מה שאני אוהב בפראג: יש בה פיצריה חבויה, גרפיטי, קירות גבוהים, והיא מאפשרת להולך בה לחמוק לרגע מכל ההמולה. זה לא ייאמן כמעט, שרחובות כאלה באמת קיימים.

4. פינת הרחובות וְאירחאר'יך ו-וורשילסקה

שני הרחובות הלא-מופלאים האלה נפגשים בפינה אחת מזהירה, שבה עומדת הפיצרייה הטובה ביותר בפראג (אל תבואו! מלא שם כל הזמן ובסוף יושיבו אתכם ליד הדלת ותקפא לכם הפיצה, וחוץ מזה לא יהיה מקום בשבילי, כשאבוא בעצמי). האשה שאני אוהב גילתה לי אותה: זו פיצה דקה עם תוספות מופרכות ונפלאות, באמת הטעימה ביותר שאכלתי מימיי. אני לא מגלה לכם את שם הפיצריה, וגם לא איך כותבים את שמות הרחובות האלה בצ'כית. אם תרצו למצוא, תצטרכו לחפש באמת. ובחיי שזה יהיה שווה. כל מי שטעם כבר נשבה בקסמה של הפיצרייה הזו, שאולם המרתף שלה מספק תפאורה מושלמת לאכילה ולשתייה.

3. הרוטונדה של הצלב הקדוש בסטארה מנייסטו

יש בפראג לפחות שלוש רוטונדות, שנמנות על הבניינים העתיקים ביותר בעיר כולה. הרוטונדה הזו חביבה עליי במיוחד, משום שהיא יושבת במקומה ומניחה לבניינים לעטוף אותה מסביב. אותי לא תזיזו מפה, היא אומרת, וצודקת. בכלל, רוטונדות הן תמיד מבנים משעשעים. רוטונדה אחרת נמצאת בוישהראד, וגם היא חביבה מאוד: שורצת לה בראש גבעונת קטנטנה ומצויצת. רוטונדות הן כיף גדול.

2א. פטשין; 2ב. רחוב ולאשסקה

הגבעה היפה הזו, הירוקה, שבלב פראג, היא יער פראי במרכז העיר. רכבת הכבלים המפורסמת תיקח אותך לראש הגבעה, ואז צריך רק לחשב כמה זמן יש לכם ולהתחיל לרדת למטה ברגל. אם יש לכם מזל, או אם תצליחו לקרוא היטב את המפות שפזורות בפארק, תגיעו אל "חומת הרעב" שחוצה את הפארק. מצדה האחד של החומה יש נוף יפהפה אל הטירה של פראג. מן הצד השני – עוברים דרך מגדל שמירה לבן ומהמם – יש מרפסת תצפית אדירה אל העיר, ומעליה יער צפוף של עצי ענק. אי אפשר לתאר את זה. מוכרחים לבוא הנה כדי להאמין שמקום כזה נמצא ממש בלב העיר. פסלו של המשורר הרומנטי קארל הינק מאכה הוא אחת הפינות היפות והמרגשות בפארק רחב הידיים הזה. חפשו אותו עם האשה שאתם אוהבים.

יש המון דרכים לרדת מפטשין בחזרה אל העיר. כולן יפהפיות. אחרי שירדתם דרך הפארק – באמת חוויה שאין לוותר עליה – תוכלו בפעם הבאה לנסות את רחוב ולאשסקה, שהוא רחוב המדרגות הארוך ביותר בפראג. זו חוויה מסחררת ממש, במובן ורטיגו. מאות, אולי אלפי מדרגות, מובילות מפטשין אל רחוב נרודובה היפהפה, שבתורו מוביל אל מאלה סטרנה. צריך קצת לחפש אותו על המפה, אבל אם מצאתם אותו – רדו בו. לאט ובזהירות.

1. רחוב אפולינר'סקה

יש לי זיכרון יפה מאוד מהרחוב הזה, אבל זה לא מה שהופך אותו, באופן אובייקטיבי לגמרי, לרחוב הכי יפה, הכי מרגש והכי סודי בפראג. בראש הרחוב הזה ניצב בית עצום ממש, שכל הווייתו אומרת ליוורפול או מנצ'סטר: הוא נראה כאילו נשלף מאנגליה הויקטוריאנית. היום זהו בית חולים או בית יולדות או בית חולים ליולדות, מי בעצם יודע. יש בו מרפאה גניקולוגית, זה בטוח. קצת למטה במורד הרחוב נמצאת כנסיה נאה, אבל החוויה האמיתית היא לצעוד במורד ולהביט על הבתים היפים שמתנשאים מעליך, על חומת האבן שמפרידה את הרחוב מן הגן הבוטני, ולהתפלא איך רחוב אחד יכול להיראות שונה כל כך בכל כמה מטרים (בקצה התחתון שלו הוא שוב כמעט מאיים, ונראה כמו משהו מסרט מתח צ'כוסלובקי). יש ברחוב הזה משהו קסום ומטריד – מפסל הקדוש הנוצרי שבראשיתו, קצת אחרי בית החולים, ועד המעבר הקטן להולכי רגל שבקצהו התחתון – ואני חושב שהליכה איטית בו, בוודאי בימות החורף, היא חוויה שקשה להסבירה, אבל היא לגמרי, לגמרי פראג.

מה עוד? אין לזה סוף: הנוף שנגלה כשחשמלית מספר 22 עושה את הסיבוב שלה במעלה הגבעה בדרך אל המצודה; קיצור הדרך שמאפשר להולכי רגל לחתוך דרך הגבעה הזו ממש אל מלוסטרנסקה; גני לטנה בקיץ; הנוף אל העיר מהמטרונום שבגני לטנה; מיליון חנויות הספרים המשומשים, כל אחת וייחודה; הסמטאות של מאלה סטרנה; סטרומובקה, הפארק הענק שבצפון פראג; עמק שארקה, שמורת הטבע רחבת הידיים שבצפון מערב העיר; הפאבים שלא אכפת להם מתיירים – למשל "אוּ קוזלה" שבז'יז'קוב, או "סוקולובסקה" שבדייויצה; ועוד מקומות רבים, רבים אחרים. זו באמת העיר הנהדרת ביותר בעולם, איך אפשר בכלל להתווכח?

 

נוסעים לפראג?

מומלץ: מדריך פראג כאן ועכשיו של לונלי פלנט

מודעות פרסומת

דיון

12 מחשבות על “פראג הסמויה מן העין

  1. מקסים, פאר. עשית לי חשק לנסוע!
    תודה, אינגה, שביקשת ממנו.

    פורסם ע"י רוני | 31 בינואר 2011, 10:33
  2. הכי כיף בפראג פשוט להסתובב, ולתת לרגליים להוליך אותך.
    אין על פראג בחורף המושלג והקרררררררררררררר, אחד המקומות הרומנטיים יותר

    פורסם ע"י עשבר | 31 בינואר 2011, 11:32
    • זו באמת אחת הערים הכי רומנטיות שיש. וכיף לתת לרגליים להוליך אותך גם בערים אחרות. ככה מגלים את הפינות הנסתרות והמעניינות ביותר. כך גיליתי את הגן הפרנציסקני שפאר מזכיר בפוסט.

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 31 בינואר 2011, 13:05
  3. כתבה נהדרת יקל למצוא את המיקומים אם המקומות ייכתבו בצ'כית או אנגלית

    פורסם ע"י קובי | 14 במרץ 2011, 21:38
    • היי קובי,
      ברוך הבא לבלוג. תודה רבה על ההערה, אתה צודק כמובן… כמתרגמת מדריכי טיולים גם הייתי צריכה לחשוב על זה 🙂
      אשתדל להוסיף את השמות בהקדם, ולהביא אותם גם בפוסטים הבאים.

      פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 14 במרץ 2011, 22:29

מעקב קישורים/Pingbacks

  1. פינגבק: סודות, סמטאות ותיירים: על המקומות האהובים עליי בפראג | מקרה מקרופולוס - 31 בינואר 2011

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

15% הנחה קבועה לקוראי הבלוג על כל המדריכים והמפות של "העולם"

לחצו על התמונה כדי להיכנס לאתר ולזכות בהנחה

%d בלוגרים אהבו את זה: