תולעת ספרים. זה מה שהייתי מרגע שלמדתי לקרוא. זה מה שכתבו לי המורות בתעודות של כיתה ב'. קראתי הכול, מרובינזון קרוזו, אי המטמון, אחרון המוהיקנים ומובי דיק במהדורות מקוצרות ומאוירות (ולימים גם מלאות, בשפת המקור), דרך השביעייה הסודית והחמישייה הסודית וכל חבורה סודית אפשרית… חסמב"ה חסמב"ב חסמב"ה! וכלה בספרי פטריק קים שהייתי קונה בדוכני העיתונים בגרוש וחצי. בתמימותי חשבתי שמדובר בספרות מתורגמת (קלאסיקה אמיתית!), ורק כשחזרתי ללמוד תואר שני בתרגום גיליתי שהספרים נכתבו למעשה בעברית (אם אתם לא מאמינים לי, קראו את הפוסט הזה של אלי אשד).
אז תמיד הייתי תולעת ספרים, ובלעתי אותם בשקיקה כך שכל יום-יומיים הייתי רצה לספרייה (וליתר דיוק, מתגלגלת על גלגליות). בשנה שכולם התנדבו למשמר האזרחי, אני התנדבתי לספרייה העירונית באשקלון ונהניתי מאוד לקטלג ספרים, להחזיר אותם למקום ולעטוף ספרים בלויים, כי ככה זכיתי לקבל את הספרים הכי חדשים לפני כו-לם!
בתיכון אהבתי מאוד את שיעורי הספרות (הייתי תלמידת ריאלית עם נשמה הומאנית טהורה) ולא ויתרתי לעצמי גם כשקיבלנו עונש כבד כמו החטא ועונשו. משם דילגתי ישירות לתואר ראשון בספרות אנגלית (מורחב!), והפגנתי מזוכיסטיות מרשימה עוד יותר כשקראתי את דיוקן האמן כאיש צעיר – ושוב את מובי דיק – ולא במהדורת הקליפנוטס.
באותה תקופה, כשעבדתי כמזכירה במחלקה לאנגלית, גם גיליתי את סטיבן קינג (בגיל 19 המאוחר), כשמצאתי עותק בלוי של רזה (באנגלית) במגירה במשרד, ומאז קראתי כמעט כל דבר שכתב הקינג, גם את הספרים הפחות מוצלחים והמאוד ארוכים שלו. גן-העדן האבוד ושייקספיר מצד אחד, ובית-כברות לחיות שעשועים מצד שני. זה מה שנקרא חינוך ספרותי מקיף.
גם היום, כשאני נוסעת לחו"ל, הביקור בחנויות ספרים (מבארנס אנד נובל ועד חנויות כמו Shakespeare & Co בפאריז) הוא בגדר חובה, ובמקום לחזור עם מזוודה מלאה בבגדים חדשים אני חוזרת עם ספרים כבדים (וגם עם מחברות מיוחדות, כי יש לי פֶטיש קל למכשירי כתיבה). ועוד לא הזכרתי את חיבתי המיוחדת לספריות, כמו הספריה המדהימה של ניו יורק (בשדרה החמישית פינת רחוב 42), שביליתי בה שעות ביום סתיו גשום מאוד – בבניין יפהפה, עם מיליוני ספרים מסביב ואינטרנט אלחוטי חינם! מי צריך יותר מזה, תגידו לי אתם.
אז אחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת, הרשו לי לשאול אתכם (למעשה, את עצמי): למה אני כבר לא קוראת? איך ייתכן שיש לי ליד המיטה לפחות עשרים ספרים שעדיין לא קראתי, ובכל אחד מהם הצלחתי להגיע רק לעמוד 20, פחות או יותר? איך ייתכן שאפילו בוורמונט לא הצלחתי לקרוא יותר מכמה עמודים? זה בגלל שאני מתרגמת המון ובקצב (אם אתם לא מאמינים לי, היכנסו שוב לעמוד התרגומים שלי)? זה בגלל שאני מוקפת מילים כל הזמן? זה בגלל שהזמנים השתנו, וכבר אין לי (אולי לנו) סבלנות למשהו ארוך יותר מציוץ של 140 תווים, סטטוס של שתי שורות או איזה פוסט קצר? ואולי הסיבה אחרת לגמרי? אשמח לשמוע חוויות קריאה אישיות שלכם, ואולי גם הסבר.
אפרופו קינג וספריות, הנה קטע מתוך "חומות של תקווה", סרט המבוסס על אחד הסיפורים הכי טובים של קינג (הוא מופיע בעונות מתחלפות, אסופה של ארבע נובלות מצוינות שתרגמתי להוצאת מודן).
בּלוֹגלוֹבּלי 
חנות הספרים המוצלחת ביותר שהייתי בה במסעותיי (המועטים) בעולם הייתה ה"סטרנד" (strand) בNY. חנות ספרים של 4 קומות, ובלוק או שניים. חנות ספרים יד שניה. אני תמיד מגיעה לשם עם טרולי ריק, ויוצאת עם מלא. המחיר הכי יקר ששילמתי שם היה 8$.
ויש תקופות שלא קוראים. במיוחד אם מוקפים בספרים. אצלי זה התבטא בחודשי ההריון הראשונים. פשוט לא הייתה מסוגלת לקרוא. זה עובר, לאט לאט….
פורסם ע"י עשבר | 24 בדצמבר 2010, 9:37היי ברבורה, איזה כיף שאת פה 🙂
תודה על ההמלצה, ואני מקווה שאת צודקת – אני מתגעגעת לקריאה בכיף, כזאת שלא שופטת ומבקרת כל מילה וכל מבנה משפט.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 בדצמבר 2010, 10:49מכירה את הספר של דניאל פנק "כמו רומן"?
זה הספר שלימד אותי שזה בסדר. זה בסדר שיש תקופות שלא קוראים, וזה בסדר לעזוב ספר באמצע. וזה אפילו בסדר לקרוא ספר רק בשביל ההנאה, גם אם הוא כתוב איום ונורא או מתורגם גרוע. (מצד שני, אם הייתי מתרגמת מן הסתם היה לי יותר מסובך לעשות את זה 🙂 ).
פורסם ע"י עשבר | 24 בדצמבר 2010, 11:39לא הכרתי, תודה.
יש כנראה עוד הרבה תחומים שאני צריכה ללמוד בהם ש"זה בסדר…", חוץ מזה שעם השנים, מה לעשות, כולנו משתנים. אצלי שמתי לב שלא רק לקריאה אין לי סבלנות, גם לשמוע הרצאות יש לי פחות ופחות סבלנות בשנים האחרונות. הספר/המרצה צריך להיות מרתק כדי לתפוס ולהחזיק את תשומת הלב שלי.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 בדצמבר 2010, 14:08וואו, כמה שאני מזדהה עם הפוסט הזה, גם עם התארים (ראשון בספרות אנגלית מורחב ושני בתרגום) וגם עם הספרים שכתבת עליהם (מקינג ועד ג'ויס).
פורסם ע"י איריס | 24 בדצמבר 2010, 14:43תבוא עלייך הברכה 🙂
לא סתם התחברנו בזמנו, יש בינינו קווי דמיון. מצפה לחדש ימינו כקדם (יום שלישי, זוכרת?)
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 בדצמבר 2010, 14:49בטח, אפילו כתוב לי ביומן!
אכן יש קווי דמיון, אבל את ללא ספק מוצלחת יותר =)
פורסם ע"י איריס | 24 בדצמבר 2010, 15:00yeah, right… אני יכולה לחשוב על כמה דברים שעשית יותר טוב ממני 🙂
don't sell yourself short.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 בדצמבר 2010, 16:11וואו, כל כך מזדהה (מינוס התואר בספרות, אני הלכתי לכיוון הריאלי) וגם אצלי יש לפחות 30 ספרים שרק מחכים לקריאה ולצערי הרב אני כבר לא נכנסת לחנויות ספרים, כדי לא להגדיל את הערימה עוד יותר.
אבל עלי לפחות אני יודעת את התשובה, קוראים לה תומר.
אני אוהבת לשקוע בספר, ללכת לאיבוד ולחזור כמה שעות אחרי, לצערי עם זעטוטון בן שנתיים יש לי במקרה הטוב חצי שעה רצופה. וחצי שעה זה פשוט לא מספיק 😦
לשמחתי, זה לאט לאט עובר, השגרה הגיעה לביתנו, עם שעות שינה וקימה פחות או יותר קבועות ושלשום מצאתי את עצמי שעה וחצי קוראת! רצוף! וזה היה תענוג
ובתור מכורת פייסבוק וטוויטר כבדה, לא נראה לי שזה הגורם לחוסר קריאה, אולי זמני, אבל בטוח לא קבוע
פורסם ע"י Firesheep | 24 בדצמבר 2010, 15:12נכון, בבגרותנו פשוט 'נופלות' עלינו יותר מטלות ודאגות, בין אם יש לנו ילדים ובין אם לא, ויש לנו פחות ופחות זמן לשקוע בספר וללכת לאיבוד.
כמו שכבר כתבתי בתגובה אחרת, לפחות אצלי אני מזהה גם איזה קוצר-רוח בשנים האחרונות – אם זה בגלל שאף פעם אין לי זמן, או שבאמת התרגלנו לזה שהכול צריך להיות קצר, תמציתי.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 בדצמבר 2010, 16:04TLDR 😉
פורסם ע"י איריס | 24 בדצמבר 2010, 17:37אוי, הצעירים של היום… הייתי צריכה לחפש בגוגל מה זה אומר 🙂
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 24 בדצמבר 2010, 17:59פוסט מקסים! רק רציתי להיות הקטנונית שמעירה שכתבת בטעות 'בית כברות' ולא 'בית קברות'. 🙂
ואני מזדהה עם תקופות האי-קריאה – לי זה קורה בעיקר כשהספר שאני באמצעו מעניין אותי (אחרת הייתי זונחת אותו לגמרי) אבל לא מרתק אותי (שאז אני עשויה לפעמים למצוא את עצמי קוראת עד שלוש בלילה). למשל עכשיו, כשהחלטתי ש'מטמורפוזות' של אובידיוס חשוב להשכלתי הכללית – והוא גם מעניין בסה"כ לחובבי מיתולוגיה אגב, וכמובן מתורגם מקסים – ואני מתעקשת לגמור אותו, ותקועה בזה כבר כמה חודשים (עם הפסקות של קריאת ספרים אחרים באמצע). אבל בגלל זה אני לוקחת איתי תמיד את הספר הנוכחי לנסיעות אוטובוס או לכל סיטואציה שבה אני חושבת שאצטרך להמתין אפילו זמן-מה. או קוראת לפני השינה, אבל זה כאמור מסוכן, כי אם הספר מרתק אותי מספיק אני יכולה לגזול מעצמי מספר רציני למדי של שעות שינה לשם קריאה…
פורסם ע"י פשוט יעל | 25 בדצמבר 2010, 16:13תודה, יעל!
הייתי צריכה להוסיף בסוגריים sic, כי כך קוראים לספר, זו לא טעות… מה שמראה שלא קראת אותו (ודאי לא בעברית), אבל לא נורא, הוא חשוב להשכלה הכללית הרבה פחות מאובידיוס, אני מסכימה 🙂
אם אתחיל לקרוא בשעות שאני הולכת לישון אני לא אישן בכלל, גם על זה ויתרתי מזמן.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 25 בדצמבר 2010, 16:58אופס, אכן לא ידעתי. קינג הוא אכן לא ממש כוס התה שלי, בדרך כלל לפחות (גם סרטי אימה אני בד"כ לא רואה). ובכן, אם כך, למה בעצם הכותרת המקורית היא בשגיאת כתיב? ו-בהנחה (הסבירה) שזה בעקבות ניסוח דומה באנגלית-מה השגיאה במקור?
לגבי קריאה לפני השינה, זו רק אופציה אחת. כשיש לי ספר שאני מתעקשת לקרוא, אני לעתים קרובות מנסה למצוא לו זמן – באוטובוסים כמו שסיפרתי, או בהמתנה בקופת חולים או במס הכנסה, או בשירותים, או במקרים קיצוניים במיוחד בזמן ארוחת צהריים (אני ממילא כמעט תמיד קוראת כשאני אוכלת, אז אם זה לא יהיה הספר זה יהיה אחד המוספים של העיתון שעוד לא קראתי, כולל מוספים פרסומיים למיניהם). אבל לפעמים באמת יש תקופות די נטולות-ספרים, ואז צריך משהו שיעשה להן reboot – ספר מרתק שקשה להניח מהיד (אצלי זה בד"כ אגתה כריסטי או טרי פראטצ'ט, שבגלל היקף היצירה שלהם כמעט תמיד אני יכולה למצוא בחנויות ספרים לפחות ספר אחד שלהם שעוד לא קראתי).
פורסם ע"י פשוט יעל | 26 בדצמבר 2010, 19:43אגתה כריסטי תמיד מרתקת גם אותי 🙂
קינג מרתק אותי לפעמים מאוד ולפעמים הרבה פחות, וסרטי אימה אני דווקא אוהבת (אבל לא סרטי סלאשֶר).
במקור זה Pet Sematary, כיוון שמדובר בבית-קברות שהקימו ילדים לחיות המחמד שלהם והם כתבו בשגיאים. אני לא תרגמתי את הספר אגב, וקראתי אותו באנגלית (כמו את כל הספרים של קינג).
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 26 בדצמבר 2010, 20:01גם אני מתגעגעת לימי ילדותי שבהם הייתי בולעת שלושה ספרים במקביל והיה לי זמן להרהר בהם. כשהגעתי לחוג לספרות, התמרמרתי על כך שאין לי זמן לקרוא ספרים "סתם" כי היו המון מטלות קריאה אחרות. היום אני צריכה חופשה אמיתית כדי לבלוע ספרים, כי בחיים הרגילים אני מתרגמת (ספרים), גולשת בפורומים ובבלוגים מעניינים באינטרנט ומתמכרת לכל מיני סדרות, שלא לדבר על תפעול הבית והילדים. אין לי סבלנות לשטויות ולצערי איבדתי את אין-קץ הסקרנות שיש לנו כשאנחנו עוד טריים בעולם הזה.
פורסם ע"י אסנת | 25 בדצמבר 2010, 17:55Exactly!
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 25 בדצמבר 2010, 19:00