אז למה לי חוק הספרות?

השבוע חזר "חוק הספרות" של ח"כ ניצן הורוביץ לכותרות, ולכן החלטתי לשוב ולפרסם כאן את הרשומה שפרסמתי בזמנו בקפה דה-מרקר. דעתי לא השתנתה מאז.

עשר תגובות למתנגדים לחוק ההגנה על הספרות והסופרים, או עשרה טיעונים בעד החוק (עם הסתייגויות קלות):

1. רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, קבעה לאחרונה ששוק הספרים דינמי וצומח ואף חלה עלייה של 25% במספר הכותרים בשנים האחרונות. אבל זה בדיוק אחד התסמינים – ואולי זה אחד הגורמים – לחוליו של שוק הספרים. יותר מדי ספרי מקור ותרגום מתפרסמים כאן מדי שנה, ספרים ראויים ואפילו חשובים לא זוכים בכלל לזמן מדף (כי לא יצאו בהוצאה הנכונה ואין להם זכות קיום), וספרים בינוניים ומטה מקודמים במבצעים מגעילים של "אבא במאה".

2. והנה יצוצו כל הטוענים כי בזכות מבצעים כמו "אבא במאה" הספרים הם כבר לא נחלת האליטות וגם משפחות שנאנקות תחת עול המשכנתא בונות לעצמן ספריות נאות. אבל האם זה פועל לטובתנו, כשאנו מטפחים בקרב צרכני הספרים הרגלי קנייה של עגבניות בשוק? האם אנשים באמת קוראים יותר, או שאולי הם פשוט מתהדרים בספריה נאה שכל תפקידה הוא להיות טפט יפה על הקיר? האם לרשתות הגדולות בכלל אכפת? כולם הרי קונים ספרים!

3. והנה ממש היום הואשמתי בפטרנליזם טהור רק משום שטענתי את שתי הטענות שלעיל – שיוצאים בארץ יותר מדי ספרים (בינוניים ומטה) ושגם כך רבים מצרכני המבצעים לא קוראים אותם בסופו של דבר. על כך אני רוצה להגיב בציטוט מדבריו של עמיתי המתרגם יניב פרקש, שכתב בקפה: "עד מתי נמשיך להתייחס לספרים כמו למלפפונים? איך הגענו למצב שבו הדבר היחיד שמשנה הוא הכמות והמחיר, ואיש אינו שם לב עוד לאיכות? האם מוטב לנו כחברה לקנות ארבעה ספרים בינוניים ומטה ב-100 שקלים, או ספר טוב אחד ב-60 ש"ח? האם העיקר הוא עצם הקריאה, ואין שום חשיבות לתוכנה? ספרות אינה תחום שאפשר למדוד בו 'ביצועים'… וגם אם נרצה לדבר עליה במונחים האלה, כדאי אולי לשאול יודעי ספר אחדים מה השפעתם של כתיבה ירודה, תרגום קלוקל ועריכה גרועה על 'ביצועי' הספרים שהם קוראים." בעניין זה חוטאים לדעתי רוב המו"לים (אך בעיקר הגדולים).

4. טענה רווחת היא שכל חקיקה בנושא היא מיותרת כי שום דבר בעצם לא פגום בשוק הספרים. יש המגדילים לעשות וקוראים לזה התערבות בוטה ואפילו בולשביקית בשוק הספרים. רק שכחנו לציין שמה לעשות, לא תמיד אנחנו ככל המדינות המתוקנות. אצלנו יכולה להיות בעלות צולבת של מו"לות וקמעונאות ולאיש לא אכפת (כולל הממונה על ההגבלים העסקיים). וזה לא בולשביקי כש"האח הגדול" בדמותו של ענק המו"לות/רשת הספרים בוחר עבורנו איזה ספרים לקנות ולקחת הביתה, כי הוא יודע מה טוב בשבילנו?

5. אפרופו השאלה מה באמת פגום בשוק הספרים, פרט לדברים שכבר מניתי לעיל… סופר בישראל שוקד כמה שנים טובות על יצירת אמנות (כן, כן, זו יצירת אמנות, ולכל מי שחושב שפס מן העולם הדבר המעצבן הזה שנקרא 'זכויות יוצרים', כפי שקרה לדוגמה בתחום התרגומים הפיראטיים של סדרות ושל סרטי קולנוע, אני רוצה לומר בהזדמנות זו: מרגע שיבטלו את זכויות היוצרים לא תהיה יותר יצירה. לא יהיו ספרים, לא יהיו סרטים, לא תהיה אמנות בכלל), ובגלל המצב המעוות של שוק הספרים בארץ הוא מקבל בסופו של דבר כמה אלפי שקלים עלובים בתמורה להשקעה של כמה שנים… מי מכם, בעלי המקצוע, היה מוכן לעבוד שנים ולקבל כמה אלפי שקלים? אז נכון שסופרים רבים נאלצים לעסוק גם בתחומים נוספים, באקדמיה ובהרצאות וכדומה, אבל עובדה אחת איננה משתנה: סופרים רבים מקבלים אלפי שקלים בודדים בתמורה להשקעה וליצירה של שנים.

6. היו גם מי שטענו לאחרונה שסופר ימשיך לכתוב גם אם לא ישלמו לו בכלל. אולי. לדעתי האישית, רק מעטים. אבל האם אנחנו רוצים לחזור לימי הביניים או לתקופת הרנסאנס, לימים שבהם אם לא היה לך פטרון עשיר לא יכולת ליצור? ואם רצית ליצור היית מוכרח ליישר קו עם הפטרון העשיר ולהלל אותו באותה הזדמנות? או שאולי היינו מעדיפים לראות את הסופרים ואת האמנים שלנו עומדים בצמתים ופושטים יד? שיקום כל מי שהתמונה הזאת עושה לו טוב בלב. אף אחד לא קם?

7. ואם כבר הזכרתי את התמורה בעד האגרה, שמעתי גם קריאות נגד החוק רק משום שהוא תומך כביכול במו"לים – והם הרי גדולים ועשירים ולמה שנתמוך בהם. אז קודם כל זה לא נכון, יש אולי שלושה או ארבעה מו"לים גדולים וחזקים ועשירים בארץ, וכל השאר הן הוצאות בינוניות והוצאות נישה קטנות (ובמקרים רבים איכותיות מאוד) שנבעטות הצידה אם אינן מיישרות קו עם רשתות השיווק הגדולות (פטרונים שצריך לגמור עליהם את ההלל כבר הזכרתי? אה, כן). שנית, המו"ל איננו איזה ישות אמורפית, המו"ל הוא שורה ארוכה של אמנים, אוּמנים ובעלי מקצוע – מהסופר, דרך המתרגם, העורך, המגיה, המתקין לדפוס, המעצב, המאייר, הדפּס וכל אנשי המערכת – וכל השרשרת הארוכה הזאת נפגעת קשה מאוד מהמצב.

8. מדוע נפגעת שרשרת המזון, אתם שואלים? הרשו לי לסבר את אוזניכם, ולהביא דוגמאות מעולמם של המתרגמים והעורכים כי זה התחום שלי, מה לעשות.

– מתרגמי הספרות בארץ מקבלים תעריף המחושב על פי גיליון דפוס (ג"ד), דהיינו 24,000 תווים (או 16 עמודים מתורגמים של 250 מילה). התעריפים הנהוגים בארץ נעים בין 300 ש"ח ל-1000 ש"ח או מעט יותר לגיליון דפוס. רק מתרגמים ידועים במיוחד (או לשפות נדירות יותר) מקבלים יותר. רוב מתרגמי הספרות בארץ מקבלים 600-800 ש"ח לג"ד (כמחצית עד שני שלישים מהתעריפון המומלץ של אגודת המתרגמים). עורכי ספרות מקבלים כמחצית מתעריף המתרגמים.
– תרגום של ספר בגודל ממוצע נמשך כשלושה חודשים, והעריכה עליו נמשכת כחודש.
– אורכו של ספר ממוצע כ-20 ג"ד. נכפיל זאת ב-700 ₪ לג"ד ונקבל תשלום ברוטו של 14,000 ₪ (לשלושה חודשים, להזכירכם).

יש גם מי שמשתכרים הרבה פחות מזה, ויש גם יותר, אבל הנתונים בהחלט משקפים את המצב בשטח. וכשאלה הנתונים, אני בכלל משתוממת על כך שיש בכל זאת מתרגמים ועורכים מצוינים שעושים עבודה נפלאה, חרף הקשיים.

9. ואם כבר מדברים על נפגעים, בל נשכח את חנויות הספרים הקטנות והנפלאות שכמעט נעלמות מן המפה. לי נדמה שבמקומות כמו פריז, מדריד ולונדון הן עדיין רווחות – אף על פי שגם שם לא חסרות רשתות ענק כמו FNAC ו-Borders ואחרות – אבל אולי אני טועה. אם נניח לכולן לגווע, עוד נצטער על זה.

10. ולשם האיזון, שתי הסתייגויות קלות מהחוק. ראשית, חבל מאוד שהחוק המתוקן איננו כולל את נושא בעלות המוצלבת, שהייתה בעיניי בעלת חשיבות עליונה לתיקון המצב. ושנית, אני מסכימה עם כמה ממתנגדי החוק שיש דרכים נוספות וטובות להיטיב עם הספרות, עם הסופרים, עם המו"לים ועם חנויות הספרים הקטנות – הורדת המיסוי על ספרים, הטבות לחנויות הפרטיות והקלות בארנונה.