ורמונט הפכפכה. היא קידמה את פניי בימים הראשונים בחום של 32 מעלות, ומאז חמישי שעבר היא מחמיצה את פניה וממטירה עליי גשם. ממש לא יפה. משהו באמצע יכול היה להיות נחמד. אבל אני לא מתלוננת.
השבוע הראשון לא היה קל. בימים הראשונים סבלתי קשות מג’ט-לג והייתי נרדמת מול הטלוויזיה בשמונה בערב – וזה אחרי שסיפרתי לכולם שאני ציפור לילה. מאז כבר התרגלתי, אך בשבוע הראשון הייתי צריכה להסתגל למצבי החדש:
אני כבר לא משתתפת רגילה, אני עובדת כאן, והציפייה של אחרים ממני ושלי מעצמי שונה לגמרי. מטבע הדברים, אני כבר לא יכולה להשתתף בכל שיעור ולעשות חמש שעות של התעמלות ביום. יש לי שלוש עד ארבע משמרות בשבוע, כולל שבת וראשון, ועליי להתאים את עצמי למערכת. אבל אני לא מתלוננת.
השתתפתי בכל שיעורי העיצוב והחיזוק – פלג גוף עליון ותחתון מדי יום לסירוגין – ועשיתי זומבה כבר שלוש פעמים. השבוע נצא לוורמונטינג בערוץ קלרנדון, קטע קצר משביל האפלצ’ים הארוך, כולל הליכה על גשר תלוי. מקווה לחזור עם תמונות יפות. בכלל, השבוע הזה עמוס מאוד: בליל שישי יש הופעה של Dr. Burma בג’קסון גור (Jackson Gore), אתר הנופש שמעבר לכביש 103, ובשבת אני מוזמנת למסיבת סיום התיכון של ג’ייקוב- בנה של מדריכת הכושר הראשית, לין-אן, אבל לא בטוח שאוכל ללכת (או להישאר הרבה) כי יש לי משמרת ערב. אה, ויש גם פסטיבל כדורים פורחים בשישי-שבת-ראשון בעיירה קוויצ’י (Quechee), כשעה נסיעה מכאן. מקווה לנסוע גם לשם בשבת בבוקר עם שֶלי, אחת ממשתתפות התוכנית. בין לבין, אני צריכה גם לעבוד. לפחות אני לא צריכה לדאוג לאוכל ולניקיונות 🙂
בשבת ובראשון שקט כאן מאוד, וזה נחמד. אני וננסי (‘הסייעת’ השנייה) נוסעות לג’אווה בבה, הבית-קפה בלאדלוֹ, ומביאות איתנו כל אחת שני לאטה גדולים, כי האוכל אמנם מצוין אבל הקפה די דוחה (יש לי גם מחבוא של טסטרז צ’ויס לקפה של הבוקר). אני כל כך שמחה שננסי כאן, היא משעשעת וכיפית ואנחנו נהנות מאוד לעבוד ביחד, והיא כנראה אוהבת כל כך את המקום – או אותי – שהחליטה להישאר חודש נוסף בגרין מאונטן, עד סוף יולי.
טוב, נעשה את זה קצר ולעניין. נורא מוזר לכתוב שוב, אחרי שתיקה של שבוע ויותר. עכשיו, אחרי שהסתגלתי, מקווה שיזדמן לי לכתוב יותר. גם אתם תכתבו לי, אשמח לשמוע מה קורה מחוץ לפקעת המגוננת של גרין מאונטן. אם אתם רוצים לקרוא עוד קצת על התוכנית בגרין מאונטן, היכנסו לבלוג של אניטרה בראון, ששהתה כאן בשבוע שעבר. היא כותבת על אתרי ספא בעולם, וכתבה כמה וכמה פוסטים בעקבות שהותה אצלנו. את התמונה שלה ושל אנני, בפוסט So How Much Did You Lose, צילמה אמתכם הנאמנה.



למה שתרצי לדעת מה קורה מחוץ לאתר המגונן הזה? 🙂
מחכה לעוד תמונות וסיפורים.
פורסם ע"י חגית | 14 ביוני 2011, 9:27שאלה טובה 🙂
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 14 ביוני 2011, 23:29איזה כיף לקרוא…
פורסם ע"י דנה ג. פלג | 14 ביוני 2011, 9:58מזג האוויר בוורמונט מזכיר לי את ברלין…
כיף לקרוא!
פורסם ע"י ניימן | 14 ביוני 2011, 10:02מה את יודעת, אצלנו היה גשם אתמול וגם היום, ולא רק אצלי בצפון אלא גם במרכז הארץ.
תמשיכי לבלות.
פורסם ע"י Inbal Saggiv | 14 ביוני 2011, 11:07כן, שמעתי, אולי זה מזג-האוויר הקריר שאני שולחת לכם מפה 🙂
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 14 ביוני 2011, 23:29נשמע ממש כיף !
פורסם ע"י שירותי תרגום | 14 ביוני 2011, 11:13בדיוק חשבתי עלייך ותהיתי איך הולך לך שם והאם כבר נכנסת לשגרה. הנה לך דוגמא לאיך כותבים רשומה מוצלחת בבלוג: עונים על שאלות של קוראים נאמנים עוד לפני שנשאלו. שיחקת אותה.
שתמשיכי ליהנות, יקירה!
פורסם ע"י ההיא מהאי | 14 ביוני 2011, 17:32אני שמחה לשמוע! תודה, יקירתי!
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 14 ביוני 2011, 23:31תודה לכולם, עכשיו חזרתי מהליכה של ארבעה ק"מ בין שדות ויערות. אשתדל להמשיך ולעדכן בקביעות.
פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 14 ביוני 2011, 23:32