Walking the Path

כל מי שמכיר אותי יודע שהשמש ואני לא בדיוק חברים טובים. אבל הנה אני יושבת בכיסא אָדירוֹנדֶק (תראו אותו בתמונה שפרסמתי בפוסט הקצר הזה) ונהנית מחומה החמקמק של השמש. ביום חמישי צפויים שוב גשמים, אז זה הזמן לספוג כל קרן שמש אפשרית.

היום עשיתי שעה של תרגילי כוח לפלג הגוף התחתון, למדתי לתכנן נכון אימוני סיבולת (cardio), צעדתי חמישה ק"מ תוך כדי אימון אינטרוולים, ואחרי ארוחת הצהריים ותרפיה קבוצתית נפלאה (Inner peace for the busy woman) השתתפתי בשיעור הזומבה השלישי שלי… איזה אימון! 50 דקות של קצב בלי הפסקה. סוף כל סוף, אחרי שנים, אני שוב רוקדת, ונהנית מכל רגע. מוניתי רשמית לרקדנית שבחבורה; והיום, יותר מתמיד, אין לי ספק שהריקוד צריך להיות חלק בלתי-נפרד מחיי.
בכלל, הבנות כאן מאוד מפרגנות: פריסילה מסיאטל קוראת לי Sunshine, וג'ינג'ית מקסימה בשם ליז החליטה לקרוא לי לוצ'יה, על אותו משקל. איזה כיף לבלות בחברתן של נשים לבביות ותומכות כל כך (לא שחסרות לי חברות אוהבות ומפרגנות גם בבית :-). חיבוק לכולן). כל אחת מהנשים בתוכנית היא עולם שלם ומעניין בפני עצמו, לכל אחת יש מטען משלה, אבל כולן נמצאות פה מאותה סיבה. אני נזכרת במשפט מהסרט "מטריקס": There's a difference between knowing the path, and walking the path. כל אישה שנאבקת במשקלה מכירה את כל הכללים ויכולה להיות תזונאית בעצמה – אבל הידע לא מספיק, צריך לצעוד בשביל… יש פה נשים שהחלו בתהליך לפני 12 שנה, השילו ממשקלן 30-50 ק"ג (לא פה, בעולם "האמיתי"; אי-אפשר להוריד עשרות ק"ג בשבועיים או חודש) וממשיכות לצעוד בשביל גם היום.

אפרופו שביל, ביום ראשון (יום המנוחה שלנו) וגם אתמול גיליתי שביל חדש, The logging trail, כשישה ק"מ הלוך ושוב (תמונות להלן). בהתחלה זו עלייה תלולה מאוד, ולאחר מכן השביל מתיישר ונמתח מתחת לחופת העצים. כמעט לכל אורכו צעדתי על מצע של עלים אדומים-כתומים-צהובים-ירוקים, עד שהגעתי למאגר מלאכותי. בהמשך יש שלט "אין כניסה" אבל כולם ממשיכים הלאה עד בית-הקברות. על אחת המצבות נחרתו רק שתי מילים: Sure Thing. זה מה שנקרא ממנטו מורי: כאילו דא! לא משנה איך תצעדי על השביל, התוצאה אחת היא.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אוי, הבטחתי לדבר על האוכל… לא נורא, בפעם הבאה. הערב ומחר מצפים לנו שיעורי בישול נוספים בניצוחו של השף המהולל והמצחיק ג'ון. בשבוע שעבר למדנו איך להכין סלטים טעימים בקלות (Get your greens on!) וגיליתי את נפלאות הקייל (למרבה הצער, נדמה לי שלא מוכרים אותו בארץ). היום יוקדש השיעור לרטבים (Dazzling dressings) ומחר נלמד את סודות התיבול (Shortcuts to flavor country). חוץ מזה, הבטחתי לעצמי גם לצלם כל ארוחה, כדי לזכור מה אכלתי (ומה אהבתי במיוחד) ולחפש את המתכון בספר הבישול שקיבלנו או באתר האינטרנט של גרין מאונטן. אז על נפלאות הבישול אכתוב בפוסט הבא.
Until then…