אתם קוראים...
מסעותיי בעולם, על תרגום ועריכה

Always mix business with pleasure

אם צפיתם בסרט המצוין ויקי כריסטינה ברצלונה השם אוביידו אולי ישמע לכם מוכר; אם לא, תשאלו ודאי: אובי-מה?
אוֹביֶידוֹ שבצפון ספרד היא עיר נעימה ויפה, כ-200 אלף תושבים, אוניברסיטה שחגגה בשנה שעברה 400 שנה, בירת נסיכות אסטוּריאַס. בנובמבר 2008 נסעתי לשם לכנס שאירחה האוניברסיטה המקומית. מה משך אותי דווקא לשם? אחד מארבעת הנושאים המוצהרים של הכנס היה תרגום של עלוני תיירות ומדריכי טיולים. כמי שמתרגמת את מדריכי הטיולים של לונלי פלנט (ולאחרונה בעיקר את מדריכי Eyewitness הצבעוניים), זה אחד הנושאים הקרובים ביותר ללבי. לכן, כשנתקלתי במקרה בהודעה על הכנס אצתי רצתי והגשתי הצעה להרצאה – Travelling the Intercultural Highway, על העברה בין-תרבותית במדריכי טיולים.
בכלל, אני אצה רצה בכל הזדמנות – לפעמים להרצות, לפעמים סתם להשתתף ולהקשיב – ומנצלת כנסים בינלאומיים כדי לרקוח את המתכון המנצח: קחו חופן של הרחבת אופקים, הוסיפו מנה גדושה של טיולים, פזרו מלמעלה הוצאה מוכרת לצורכי מס, אפו בתנור בחום גבוה והרי לכם השילוש הקדוש.
לטיול המשולב בכנס יש הרבה מאוד יתרונות, וחיסרון ברור אחד… טוב, בכל זאת צריך לשלם עבור התענוג. אבל למי שאוהב לטייל בארצות נכר, רצוי ואפילו מומלץ לבנות את מסלול שיטוטיו בעולם סביב כנס כזה או אחר. אנסה למנות כמה יתרונות ברורים:

מה, לא מגיע לנו?
כעצמאיים, רובנו לא יודעים מהו שבוע עבודה, מתקשים להבחין בין יום (עבודה) ללילה, וגם לא מקבלים דמי הבראה או יוצאים לחופשה מרוכזת. כך קורה שלפעמים אנחנו שוכחים שגם לנו מגיע. כנס בחו"ל (או בארץ) זו הזדמנות נפלאה לנוח, לשכוח מדאגות היומיום ולטעון מצברים לקראת שנה נוספת של עבודה מול המחשב.

הוצאה מוכרת
נכון, כבר אמרתי, טיול-כנס עולה כסף… הרבה כסף. כי שלא כמו הכנס השנתי של אגודת המתרגמים, צריך גם להזמין טיסות, ודמי ההרשמה לכנס עומדים בדרך-כלל על מאות דולרים שאינם כוללים את הלינה במלון. אבל אם ממילא תמיד חלמתם להגיע לוונקובר, למה שלא תחכו לכנס הבא שייערך שם? הטיסות, הלינה, דמי ההרשמה לכנס והוצאות האש"ל בימי הכנס מוכרים כולם לצורכי מס, ובמס הכנסה אף השכילו להבין בשנים האחרונות שאיש אינו נוסע רק לכנס של יומיים-שלושה (במיוחד אם הטיסה ארוכה מאוד) ויכירו לכם גם בחלק מהוצאות השהות אף מעבר לימי הכנס. כל הפרטים אצל יועץ המס או רואה החשבון הקרוב לביתכם.

מתרגמת בעיר הקטנה
כך הגעתי למקומות שלעולם לא הייתי מבקרת בהם. לוונקובר, לסן פרנסיסקו ולבאנף אולי הייתי מגיעה בכל זאת, אבל לפורט ווּרת', טקסס? יש להניח שלא. ללונדון, פאריז ורומא הגעתי גם קודם, אבל לנוריץ' ולדורהם שבאנגליה, לטמפֶּרֶה בפינלנד, לאוביידו בספרד? ועל פוֹרלי שמעתם?
זו עיר של כמאה אלף תושבים בארץ המגף, לא הרחק מבולוניה. חרשתי אותה לרוחבה ולאורכה במשך שבוע, ותוך כדי כך הספקתי גם לאבד מזוודה ולהסתובב יומיים ללא מיטלטליי (העיקר שהמחשב היה אצלי, תודה לאל); לבקר ביריד עתיקות ענק ומרשים במרכז הירידים של פוֹרלי; להסתובב בפיאצה אָוּרֶליוֹ סאפי עד שגם בעלי החנויות והמסעדות כבר חשבו שאני תפאורת רקע קבועה כמו הזקנים שבכיכר וקידמו את פניי בברכת בּוּאוֹנג'וֹרנוֹ חייכנית; להיקלע במקרה למוזיאון נידח של יצירות אמנות מקומיות מימי-הביניים ותקופת הרנסאנס ולקבל סיור אישי מודרך (אולי כי הייתי התיירת היחידה באותו רגע) – כולל הצצה נדירה לספריית המחקר של אוניברסיטת בולוניה בפורלי, שם מוחזק כרך אינקובולה ענקי של הקומדיה האלוהית מאת דנטה. והיו כמובן גם הרצאות מעניינות פחות ומאלפות יותר (למשל, הרצאה על התרגום לאיטלקית של שפת הנעורים היצירתית בבאפי ציידת הערפדים), וארוחות צהריים נינוחות עם החברים החדשים שפגשתי בכנס, לאוּרָה ממוֹנטֶקאטיני טֶרמֶה (טוסקנה), וגם ברוס האוסטרלי הגאה שנסע איתי אחר כך לבולוניה… אח, בולוניה, איזו עיר מדהימה! אבל אני סוטה מהעיקר.

התחככות היא שם המשחק
אפרופו חברים חדשים, כנסים הם דרך נפלאה ליצור קשרים עסקיים וחברותיים, או להכיר את האנשים שמאחורי הפרסומים האקדמיים. הרשו לי לחטוא לרגע ב-namedropping חסר בושה. בכנס באוביידו פגשתי את הנריק גוטליב מאוניברסיטת קופנהגן; בפוֹרלי הכרתי את איב גמבּיֶיה ואת דֶליה קיארוֹ, בפורט ווּרת התוודעתי לריינר שוּלטֶה, בבאנף פגשתי כמה סופרים מבטיחים (כולל אדוארד פ. ג'ונס שתרגמתי שניים מספריו) וגם את סוזן ג'יל לוין המקסימה…כולם מרצים מן השורה הראשונה (וטיפוסים מרתקים) למי שמכיר את המיליה המצומצם של חוקרי התרגום. וכולם גם עוררו בי לרגע חרטה על שלא השלמתי את התואר השני (או השלישי) במחלקה לחקר התרגום.

היכרות (מחודשת) עם עולם התרגום
כנסים הם הזדמנות מצוינת ללמוד מה קורה בעולם התרגום, מה in ומה out, ואפילו איך חיים ועובדים (וכמה מרוויחים) מתרגמים בארצות חוץ. הדשא של השכן נראה לנו תמיד ירוק יותר, ובדרך-ככל הוא באמת ירוק יותר בהשוואה אלינו – אבל אין זה אומר שהשכן חי לו בגן-עדן עלי אדמות. הנה שתי דוגמאות.
הקונגרס הבינלאומי של FIT נערך ב-2005 בטמפֶּרֶה (פינלנד) ובאחד הפאנלים שעסקו בתרגום לכתוביות התלוננו המתרגמים המקומיים על ירידת שכר דרסטית – משבעה אירו לשלושה-ארבעה אירו לדקת שידור. כבר אז חשבתי לעצמי "הלוואי עלינו," (למי שאינו בקי בפרטים, בארץ משלמים כדולר לדקת שידור), אך אין זה אומר שלפינים אין סיבה אמיתית לקטר. ויש לי תחושה שמאז המצב בתחום הכתוביות רק הידרדר עוד יותר, לא רק אצלנו אלא גם אצל הפינים.
בכנס של ALTA (ארגון מתרגמי הספרות האמריקניים) בפוֹרט ווּרת' גיליתי עד כמה שונה סגנון העבודה במקומותינו מהנהוג בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. בארצנו הקטנה ועתירת התרגומים, הוצאות הספרים הן שקונות את זכויות התרגום – גם של ספרים חשובים אך בעיקר של ספרים עם פוטנציאל מכירה גבוה – ואז מעבירות את הספר לתרגום. בארצות-הברית שוק הספרים המתורגמים מצומצם הרבה יותר, ומתרגמי הספרות לאנגלית סיפרו שהם בוחרים את הספר (בדרך-כלל משיקולים של ערך סגולי), מתרגמים פרק או שניים ואז מתדפקים על דלתות ההוצאות השונות ומנסים לשכנע אותן בפוטנציאל הגלום בספר. למותר לציין שלרובם יש עבודה נוספת, בעיקר בתחום האקדמיה.

לטיול יצאנו…
ובל נשכח שבתום הכנס, אחרי שכולם טסים חזרה הביתה, החוויה רק מתחילה – כי זה הזמן לצאת לדרך! כך המשכתי עם חברתי שרה ירקוני מטמפֶּרֶה הקטנה להלסינקי בירת פינלנד, ומשם לטאלין (אסטוניה) ובמעבורת לילה מפוארת ורועשת לשטוקהולם בירת שבדיה, שם פגשנו זוג רופאים מקומיים וחביבים שאספו אותנו מהמלון ולקחו אותנו לעת ערב לטיול במקומות שרוב התיירים אינם מגיעים אליהם, ולאחר מכן אף אירחו אותנו בביתם המקסים שעל שפת אגם… והזמינו פיצה (בכלל, קיבלנו את הרושם שפיצה היא מרכיב מפתח בתזונה הסקנדינבית). מפגשים שכאלה הם שהופכים את הטיול לחוויה בלתי-נשכחת.

בהמשך אספר לכם עוד על הטיול לאוביידו ולצפון ספרד.

לחיי הטיול-כנס הבא…

מודעות פרסומת

דיון

11 מחשבות על “Always mix business with pleasure

  1. נו, ומי כמוני יודע שאת לגמרי צודקת בענין הזה של הכנסים. את הטיול המדהים שסיימתי זה עתה באוסטרליה, ניו זילנד והונג קונג ערכתי רק משום שהיה כנס במלבורן, ומשם כבר הוספתי עוד חתיכה ועוד חתיכה עד שמצאתי את עצמי מסייר ששה שבועות בדאון אנדר, וכבר מחפש כנסים נוספים באזור כדי לחזור לשם יחד עם רשויות המס הישראליות. חסר להן שלא יהנו.

    פורסם ע"י רני | 20 באוקטובר 2010, 13:01
  2. היי!
    התגלגלתי לכתבה שלך מכיוון שאני רוצה להגיע לאוביאדו ומחפשת קצת מידע על מה יש לעשות שם ומשום מה אני לא מוצאת בשום אתר (אולי מכיוון שאין?…)
    אשמח לשמוע את דעתך/ המלצתך.
    תודה!!

    פורסם ע"י משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 20 בפברואר 2013, 21:51
  3. פרסם את זה מחדש ב-בּלוֹגלוֹבּליוהגיב:

    נזכרת שוב בפוסט הראשון שפרסמתי בבלוג. מאז נסעתי לעוד כמה כנסים, קצרתי שבחים בסן דייגו ובבודפשט, תרגמתי המון והרחבתי את תחומי העיסוק שלי גם לתרגום מסחרי ושיווקי ולכתיבה בתחום התיירות… ועוד היד נטויה. בקרוב, אינשאללה, יהיו לי בשורות לחלוק אתכם. בינתיים, אני שוב ממליצה לערבב תמיד בין ביזנס לפלז'ר.

    פורסם ע"י אינגה מיכאלי | 1 ביולי 2014, 11:57

מעקב קישורים/Pingbacks

  1. פינגבק: טיפים להרצאה מוצלחת « בּלוֹגלוֹבּלי - 4 בדצמבר 2010

  2. פינגבק: בין שתי ערים « בּלוֹגלוֹבּלי - 27 בינואר 2011

  3. פינגבק: הגבירה מטירת לאמלי « בּלוֹגלוֹבּלי - 3 בדצמבר 2011

  4. פינגבק: נסיכוּת מהאגדות: טיול באסטוּריאס שבצפון ספרד « בּלוֹגלוֹבּלי - 21 בפברואר 2013

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

15% הנחה קבועה לקוראי הבלוג על כל המדריכים והמפות של "העולם"

לחצו על התמונה כדי להיכנס לאתר ולזכות בהנחה

%d בלוגרים אהבו את זה: