חברים, כולנו בסכנה. ולא רק המתרגמים או העורכים שבינינו, שספונים בביתם כל היום. כל מי שמעביר חלק ניכר מהיום מול המחשב. כן, גם אתן, נשות ההייטק, גם אתם מנהלי המשרד. אבל לפני שאסביר לכם למה… יש חוב קטן שאני חייבת לעצמי: תמיד רציתי לומר את המשפט הזה, והנה סוף-סוף ההזדמנות שלי (אז מה אם החיבור … להמשיך לקרוא
עכשיו זה רשמי. הרמונט בוורמונט חוזר. קיבלתי הצעה חד-פעמית, שרק מעטים מקבלים, לחזור לגרין מאונטן לשלושה חודשים, לעבוד שם כסייעת (יש שתיים, אני אמורה להיות השלישית ולעשות עבודות מזכירות והסעות שלושה בקרים בשבוע), ולהשתתף בתוכנית חינם, כולל הכול. זו הזדמנות נפלאה עבורי, שתאפשר לי גם לעבוד, גם ליהנות מהתוכנית המצוינת וגם לעשות קצת סדר בבלגן, להשקיע … להמשיך לקרוא
לכל מי שמתעניינת בתוכנית שמציעים בגרין מאונטן ורוצה לעשות רמונט בוורמונט, הרגע קיבלתי במייל הצעה שאסור לסרב לה: הזמינו חדר עד 31 בדצמבר 2010 ותקבלו 25% הנחה על השתתפות בתוכנית בכל תאריך שתבחרו ב-2011. לשם השוואה, עבור חדר ליחיד תשלמו לשהות של חודש 2000 דולר פחות מהמחיר המלא, ואם תבחרו בחדר לזוג תחסכו הרבה יותר. אני … להמשיך לקרוא
עברו שבועיים מאז שחזרתי מוורמונט, ומלאכה רבה עוד לפניי. אני אמנם מתעמלת, אבל רוצה יותר; אני אוכלת בריא, אבל צריכה להמשיך ולעבוד על עצמי כל יום וכל שעה, אם אני רוצה להשיל קילוגרמים נוספים. אז החלטתי לשתף אתכם בכמה מהטיפים שקיבלתי שם, בהרים הירוקים של ורמונט, גם כדי לחזור ולעיין קצת בחומר הרב שהבאתי איתי, … להמשיך לקרוא
את החוויה שלי בגרין מאונטן אפשר לתמצת בעזרת השיר הידוע הזה של פורשיה נלסון, Autobiography in Five Chapters. תוכלו לקרוא אותו כאן, או לצפות בגרסה המעובדת שמצאתי ביוטיוב: גם השיר הזה מזכיר לי את רוברט פרוסט – The Road Not taken. כמה תרגומים מצוינים של השיר לעברית תוכלו למצוא כאן, מתוך אתגר התרגום של פורום … להמשיך לקרוא
אני עדיין לא רוקי, וגם לא קיפצתי באלגנטיות שתיים-שלוש מדרגות בכל פעם בכניסה למוזיאון האמנות בפילדלפיה, אבל רשמתי לעצמי כמה הישגים בשלושת השבועות האחרונים בכלל ובשבוע האחרון בפרט. כן, כן, אני, אינגה מיכאלי, בטטת הכורסה, טיפסתי חמש פעמים הלוך ושוב על גבעה תלולה, כחלק משיעור אינטרוולים ביום שני (שבוע קודם לכן הצלחתי רק שלוש פעמים; … להמשיך לקרוא
השעון הביולוגי שלי מכוונן זה שבועיים לשש בבוקר! (ככה זה כשהולכים לישון בשעה סבירה, אם כי לפחות שעתיים או שלוש אחרי רוב הבנות האמריקניות שרגילות לישון בשמונה, OMG!) אבל אני מרשה לעצמי לישון עוד שעה. אז בבוקר יום שישי התעוררתי כהרגלי בשבע, וגיליתי מחוץ לחלון חדרי מרבד דקיק של שלג רך. אח, איזה אושר! להלן … להמשיך לקרוא
כל מי שמכיר אותי יודע שהשמש ואני לא בדיוק חברים טובים. אבל הנה אני יושבת בכיסא אָדירוֹנדֶק (תראו אותו בתמונה שפרסמתי בפוסט הקצר הזה) ונהנית מחומה החמקמק של השמש. ביום חמישי צפויים שוב גשמים, אז זה הזמן לספוג כל קרן שמש אפשרית. היום עשיתי שעה של תרגילי כוח לפלג הגוף התחתון, למדתי לתכנן נכון אימוני … להמשיך לקרוא