ארכיון

הגיגים ודעות

הקטגוריה הזו מכילה 15 פוסטים

מזון לנפש וחומר למחשבה

א) האירוע הקרוב של אגודת המתרגמים, רגע לפני הכינוס השנתי, ייערך בבית ציוני אמריקה ב-24 בינואר. ההרצאות מבטיחות ביותר: ד"ר גליה הירש – סיפור על נהג אוטובוס שרצה להיות אלוהים – מצחיק או עצוב? הבחנה בין אירוניה להומור בסיפורו של אתגר קרת ד"ר אשר שפריר – וַיִּתְרֹֽצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ – קווים למבנה הסגנון של העברית החדשה … להמשיך לקרוא

ההפסד של משרד החוץ (פוסט רבע פוליטי)

פעם רציתי להיות שגרירה. זה היה עוד בימי שירותי הצבאי בבית-הספר לטיסה. אני חייבת לציין שכולם בגף עמדו מאחוריי והחזיקו אצבעות לאורך כל הדרך. הלכתי לכל המיונים לקורס צוערים, עברתי את כל המבחנים. זה התחיל במבחני כניסה א-לה פסיכומטרי, זה נמשך בכמה ימים מרוכזים של מבחנים ממוחשבים (נדמה לי שבדקו שם מהירות תגובה וכל מיני … להמשיך לקרוא

קריאה נרגשת – דברו נקי

לפני שאני יוצאת בקריאתי הנרגשת, הרשו לי להסביר איך בעצם נולד הפוסט הזה. מעשה שהיה כך היה… מערכה ראשונה: לפני כשבועיים, בזמן הסערה הגדולה, צנחו כמה אריחים מהקיר החיצוני של הבניין שלי (למעשה, לא כולו שלי, רק דירה אחת, וגם היא לא בדיוק שלי כי מחצית שייכת לבנק משכן, אבל זו לא הפואנטה). אץ רץ … להמשיך לקרוא

קבלת החלטות

בניגוד לשנים עברו, השנה דווקא לא מניתי לעצמי החלטות לשנה החדשה, בקובץ אקסל חסר-נשמה, או לחילופין – האפשרות המועדפת עליי פי כמה – במחברת נאה וצחה שתיזנח תוך יומיים לטובת מחברת אחרת (כי כידוע, יש לי פֶטיש לצורכי כתיבה). אבל אז התעורר אצלי החשק, בעקבות הפוסט הזה של חברתי ועמיתתי יעל סלע-שפירו, שמעניקה לי השראה בצעדיי הראשונים בבלוגוספירה.

מציאות חלופית (קצרצר לשנה החדשה)

אם לא הייתי אינגה – הייתי נטשה (אולי לוצ'יה). אם לא הייתי מתרגמת – הייתי ארכיאולוגית. אם לא הייתי גיאורגית – הייתי איטלקיה. אם לא הייתי נמוכה – הייתי אמזונה. אם לא הייתי שמנמונת – הייתי רקדנית. אם לא הייתי פה (1) – הייתי חיה במדינה של 4 עונות בשנה. אם לא הייתי פה (2)- הייתי בלונדון. אם לא הייתי ישרה – הייתי בפוליטיקה. … להמשיך לקרוא

המתרגם והעורך – סיפור אהבה?

פנו לכל מתרגם ספרות והוא מיד ידע לספר לכם סיפורי זוועה על עורכים שהחריבו לו טקסט והרסו לו את אשר תרגם בעמל רב – והכול במחי לחיצה אוטומטית אחת על 'חפש-החלף' או מחיקה מיותרת ב'עקוב אחר שינויים'. סיפורי הזוועה אכן קיימים, זו לא אגדה אורבנית, אך האמת – כצפוי – מורכבת הרבה יותר.

(רק) ילדים זה שמחה?*

בסוף השבוע הזה התפרסמה בעיתון לאנשים חושבים הכתבה הזאת, על אנשים שבחרו לחיות בלי ילדים ורוצים שהחברה תכבד את בחירתם. תקראו אותה, היא חשובה (גם אם ארוכה. מאוד). סוף כל סוף מעיזים לדבר על זה, במדינה שבה "הורות נתפסת כמשימה לאומית." סוף כל סוף זה לא טאבו, ונדמה שאפילו הטוקבקים כבר לא ארסיים כמו התגובות שקיבלו המרואיינים בעבר.

15% הנחה קבועה לקוראי הבלוג על כל המדריכים והמפות של "העולם"

לחצו על התמונה כדי להיכנס לאתר ולזכות בהנחה