סתיו באנגליה חדשת

בפוסט קודם, מלון בעיר זרה, הבטחתי להמשיך ולספר לכם על עלילותיי מנובמבר 2010 באנגליה חדשת, היא ניו-אינגלנד… הבטחתי ולכן אקיים. נכון, יש נושאים דחופים יותר על סדר היום, אבל קצת אסקפיזם מעולם לא הזיק לאף אחד; להפך, יש הטוענים שזה בריא לנפש.

אז השארתי אתכם מתוחים, משתוקקים לדעת מה עוד יש לעשות בסטוקברידג' הקטנה שבמדינת מסצ'וסטס, חוץ מישיבה מול האח המבוערת לצדו של החתול החביב סיימון. אז זהו, שיש מה לעשות. ואפילו לא מעט.

עשר דקות נסיעה מהפונדק החמים שהתאכסנתי בו נמצא מוזיאון נורמן רוקוול, המוקדש לאמן ולמאייר הידוע שהתגורר בסטוקברידג'. האיורים והציורים שלו הם חגיגה לעין, ויקסמו גם לאוהבי אמנות וגם לשוחרי ההיסטוריה של ארה"ב. המוזיאון יושב על גבעה מקסימה, עם נוף נפלא אל העמק שמסביב והרבה מאוד מרחב – כך שתוכלו להצטייד במצרכים לפיקניק וליהנות משילוב בין אמנות לטבע. ובנוסף לכך ניצב במקום גם הסטודיו המקורי של רוקוול, שהועתק לכאן מסטוקברידג'. היכנסו לבית העץ הקטן, מחכה שם אישה חביבה שתשמח לספר לכם על חייו של רוקוול. הנה כמה תמונות שצילמתי מחוץ למוזיאון (הצילום בפנים אסור). הבניין האדום הוא הסטודיו המקורי.

בלֶנוֹקס (Lenox), עיירה נוספת בשורה של עיירות חביבות שמנקדות את גבעות ברקשייר, תוכלו לבקר בוֶונטפוֹרט הוֹל, אחד מ-75 'קוטג'ים' קטנים (רק כמה עשרות חדרים ואולמות) שמפארים את האזור. הגעתי לשם במקרה, התכוונתי לנסוע לאחוזה המרהיבה של אדית וורטון, המאוּנט. אבל זו נסגרה בסוף אוקטובר (כי תחזוקת הבניין בחורף וחימום החדרים יקרים מדי, כך הסבירו לי). אז הסתפקתי בבית אחוזה אחר, ולא הצטערתי על כך. מעטים בלבד מגיעים לכאן, במיוחד בנובמבר; רק אני ועוד שתי נשים קיבלנו סיור מודרך, אישי ומפורט, ממנהל המקום הצעיר. אבל יש הרבה מה לראות, וההיסטוריה של הבית עשירה ומעניינת. בבית האחוזה המקורי נהג לבקר קולונל רוברט גולד שוֹ, שפיקד על הגדוד האפרו-אמריקני הראשון בצבא האיחוד, בימי מלחמת האזרחים (אולי אתם זוכרים אותו מהסרט גלורי). הוא נשא לאישה את בתו של בעל המקום אבל נפל בקרב זמן קצר אחרי ירח הדבש שלהם. חוץ מזה, אולי תזהו את הבית גם כאחד מאתרי הצילום של הסרט תקנות בית השיכר. המקום הגיע כמעט לכדי הריסה, אבל ניצל בזכות תושבי האזור שהקימו עמותה לשימור הבית, וגם כעבור עשר שנים של שיפוצים נרחבים עדיין עסוקים כאן במרץ בהחזרת העטרה ליושנה. גולת הכותרת של הביקור בוונטפוֹרט הוֹל הוא תערוכת Le Petites Dame de Mode ('נשות האופנה הקטנות'), חדר גדול ובו עשרות בובות בגובה של חצי מטר שהולבשו בתלבושות תקופתיות מהמאה ה-18 ואילך. כל המלבושים המפוארים נתפרו בידי מעצב ידוע של שמלות כלה שהשתמש בבדים ובאביזרים מקוריים ויצר יצירות מופלאות… פשוט נפלא, אתר חובה לכל רומנטיקנ(ית) מצוי(ה).

ותוכלו כמובן לטייל בעיירות החמודות של גבעות ברקשייר, כמו לנוקס ולי (Lee) וגרייט בּרינגטוֹן (Great Barrington), ולהרחיק גם חצי שעה צפונה אל פיטספילד הגדולה (Pittsfield), שיושבת לשפת אגם. באזור נמצא גם כפר השייקרים הנקוק, חוויה לכל המשפחה ומקום נפלא לטיול של יום. ובלי הנקודה היהודית הרי אי-אפשר. כי גם בניו-אינגלנד, במעוז היאפיות האמריקנית, יש מרכז לספרות יידית, יידישער ביכער-צענטער, באמהֶרסט (Amherst) שבמסצ'וסטס, כשעה נסיעה מזרחה וצפונה מסטוקברידג'.

אז בפעם הבאה שאתם מגיעים לאזור, אל תוותרו על יומיים-שלושה בגבעות ברקשייר… ולהשלמת החוויה, בוסטון, כמובן.

אין, אין על בוסטון. זו אחת הערים האינטלקטואליות, העתיקות, התוססות והמרגשות בארה"ב. ואם גם אתם, כמוני, אוהבים היסטוריה ואמנות, ספרות, אדריכלות… וגם רוחות רפאים… זו העיר בשבילכם.

כמו כשכבר הבנתם מהפוסט ההוא על סטוקברידג', אני אוהבת מאוד מלונות עתיקים, מיוחדים, כאלה שמספרים סיפור. וממש במקרה 'נפלתי' על מלון כזה גם בבוסטון. קודם כל, יש לציין שבוסטון יקרה בטירוף! כאלה שיעורי בית מזמן לא עשיתי, עד שבסוף הזמנתי מלון במרכז העיר… אמה-מה, אחרי כמה ימים קיבלתי מייל מהסוכנות המקוונת שדרכה הזמנתי, בזו הלשון (בשיפוצים קלים):

גב' מיכאלי, שלום רב, תודה על הזמנתך בלה-בלה-בלה, אבל הזמנת את החדר לנובמבר 2011! האם זו הייתה כוונת המשוררת, או שאת אידיוטית גמורה?

כן, אני אידיוטית, מה לעשות. טעיתי, טועים… אז המלון שהזמנתי כבר היה תפוס, אבל ממש במקרה (ובאותו המחיר) היה להם חדר פנוי במלון אומני פרקר, שתי דקות מהבוסטון קומון. הזמנתי. בדיעבד מסתבר שכדאי להיות אידיוטים לפעמים…

נתחיל מזה שהמלון יפהפה. החדר שקיבלתי (קומה 14, ואם במקרה תהיתם, אין קומה 13) אמנם לא היה ענק (כמו ברוב הערים הגדולות בעולם, מטראז' הוא מצרך נדיר) אבל יפה, מעוצב ומפנק. רק דבר אחד הפריע לי: המיטה עוצבה כנראה עבור אמריקנים תמירים בגובה 1.80 מ', ולא עבור ישראלית קטנה בקושי 1.60 מ'… מדי לילה טיפסתי (בקושי רב) על המיטה כשאני צוחקת ומקללת חליפות. נו, שוין. ישנתי טוב.

נמשיך בזה שמדובר במלון העתיק ביותר בארה"ב, שיושב על 'נתיב החירות' (Freedom Trail) המפורסם של בוסטון, שתי דקות הליכה מהפארק ומפֶניל הוֹל (Fenuil Hall), וכעשר דקות הליכה מקוֹפּלי פּלייס (או ממייסיז ומשאר רחובות הקניות, למי שחשקה נפשו בתרפיית קניות רצינית).

אבל הכי חשוב, לפחות מבחינתי… שהמלון רדוף רוחות! יש! גיליתי את זה כשיצאתי לסיור המתבקש בין רוחות הרפאים ובתי-הקברות של העיר, וברגע שחזרתי למלון מיד עליתי לקומת הביניים כדי להציץ במראה ההיא, שמופיעה בה לפעמים דמותו של צ'רלס דיקנס. הגעתי אפילו לחדר 1012, שאמור להיות רדוף, ממש כמו בסיפור של סטיבן קינג (1408)… אבל החדר היה נעול – למזלי או לצערי? לעולם לא נדע. הה-הה-הה!

אחרי שנתתי טיפ נחמד לקונסיירז' של המלון, שהזמין עבורי את הסיור ההוא בעקבות רוחות הרפאים, הוא הפך פתאום ל-BFF שלי ורץ למשרד כדי לפשפש ולמצוא עבורי ספרון די עבה שהודפס לכבוד חגיגות 150 שנה למלון, ספרון שמגולל את ההיסטוריה הארוכה והבאמת-מרשימה של המלון. בין השאר עבדו במלון גם מלקולם אקס והו-צ'י-מין, ובחדר האוכל המפואר שלו הציע ג'ון פ. קנדי נישואים לבחורה בשם ז'קלין בובייה. במלון התארחה שורה ארוכה מאוד של אישים מפורסמים, כולל דיקנס שכתב כאן את מזמור לחג המולד. בכלל, הספרון שקיבלתי מהקונסיירז' הוא אוצר בלום של מידע, ויצא כנראה במהדורה מוגבלת. הוא נתן לי אותו בשקט, וביקש שלא אספר לאף אחד. אז הנה, גיליתי לכם סוד. ששש, תשמרו אותו לעצמכם.

עוד בענייני רוחות, בתי-קברות ומלונות עתיקים גם בפוסטים הבאים. בינתיים, הנה לכם קצת קלאסיקה…

נוסעים לטייל בניו איגלנד?

מומלצים: מדריך ארה"ב מזרח של לונלי פלנט, מדריך ניו אינגלנד של DK, מדריך Top 10 New Orleans של DK