רגעים של נחת

אני עדיין לא רוקי, וגם לא קיפצתי באלגנטיות שתיים-שלוש מדרגות בכל פעם בכניסה למוזיאון האמנות בפילדלפיה, אבל רשמתי לעצמי כמה הישגים בשלושת השבועות האחרונים בכלל ובשבוע האחרון בפרט.

כן, כן, אני, אינגה מיכאלי, בטטת הכורסה, טיפסתי חמש פעמים הלוך ושוב על גבעה תלולה, כחלק משיעור אינטרוולים ביום שני (שבוע קודם לכן הצלחתי רק שלוש פעמים; בשבוע הבא אני מתכננת לטפס שבע פעמים). ביום שלישי צעדתי ארבעה ק”מ והשתתפתי בשיעור פילטיס קשה במיוחד, וזה עוד לפני שיעור הזומבה. ביום רביעי רצתי מייל על המסלול, ואחרי כל הקפה (עשר הקפות בסך הכול) עשיתי סט של תרגילים – שכיבות סמיכה, כפיפות בטן, דילוגים ועוד. הזיעה ניגרה כמים. אה, וכמעט שכחתי את השיעור על הסטפ אחר-הצהריים, ומיד אחריו Abs on Fitball.

אתמול, לקראת ליל כל הקדושים, יצאנו ל-Ver-haunting על שביל חדש, Plymouth Vista Trail. חתיכת שביל! הטיפוס היה תלול (למזלי, הצטיידתי מראש בענף חזק ששימש מעין מקל הליכה) והירידה היתה קשה ומפרכת, אבל הנוף שנשקף מהוויסטה היה שווה. ניסיתי לתפוס אותו גם בשבילכם.

בדרך חזרה עברנו בבית-קברות עתיק על גבעה תלולה. יש שם מצבות מ-1821 ואף מוקדם מזה, ובין השאר יש גם כמה מצבות של ילדים קטנים, כולם בני משפחה אחת. מדרגות אבן תלולות מובילות מטה מבית-הקברות… והמחזה מרשים ביותר.

כאילו לא די בטיפוס התלול, במקום לחזור למכונית המשכנו ללכת עוד כמה ק”מ במעלה גבעה שסירבה להתיישר. למרבה המזל, היום היה מושלם ומצב הרוח שלנו היה מרומם, אז הלכנו.

היום חגגנו את ליל כל הקדושים, מוקדם מהרגיל (כי רבות מהמשתתפות עוזבות מחר). אני התחפשתי לפיראטית המפורסמת ג’קי ספארו, כולל בנדנה על הראש, צמות דקיקות, תכשיטים נוצצים ומכנסי ברך מאולתרים. אל תבקשו לראות תמונות, פנייתכם לא תיענה. יצאנו למסלול הליכה של כשישה ק”מ, שהתחיל מהגשר המקורה הזה…

אחרי שהתאמצנו והזענו ערכנו מסיבת תחפושות מאולתרת. ואז התחיל לרדת גשם זלעפות, אז במקום לצאת להליכה נוספת – Ghosts in the Graveyard Walk – המשכנו את המסיבה, רקדנו והשתוללנו.

אחרי ארוחת הערב (גלידה!), הבילוי הגדול שמצפה לנו בערב שישי זה הוא שיעור סריגה בחנות מקומית עם שם מצחיק, Six Loose Ladies (אחת הבנות התבדחה ואמרה שאין לנו צורך בשש נשים מופקרות, אלא ב-Six Loose Men).

זה שאני נהנית מכל רגע, כבר אמרתי?